הרמת אליי טלפון ושאלת אותי איפה אני. אני בבית, איפה אני יכולה להיות?
ואמרת לי בואי ניפגש כי אין לי כוח פה לאף אחד ולא מעניין אותי שצריכים אותי בבית
ויש גבול לכמה מתחשב ונחמד אני יכול להיות. וכששאלתי אם הכל בסדר איתך אתה אמרת
שלא והקול שלך רעד ורק אמרת לי בואי כבר. ואיך שאני יצאתי מהבית ונפגשנו ביער ההוא
איפה שאנחנו נוהגים לבלות כשאנחנו רוצים להתרחק מהכול וסתם לשבת לדבר בלי שיפריעו
לנו. אמרת שאתה עייף ושהמשפחה שלך משגעת אותך לפעמים והחברים לא תמיד תורמים למצב
ואתה לא מבין לפעמים מה אתה עושה לא בסדר. ובפעם הראשונה הרשית לעצמך יותר לדבר
מאשר להקשיב, ונתת לעיניים שלך להבריק קצת והגיע בפעם הראשונה תורי לנגב לך את
הדמעות עם הידיים הקטנות שלי שאחזת בהן חזק ואמרת אני מצטער שאני ככה אבל אני לא
מושלם, וצחקתי ואמרתי הא, לא? ואתה חיבקת לי את הכתף וישבנו שם במשך כמה שעות גם
אחרי שממזמן כבר החשיך והבטחת שבפעם הבאה שנבוא לפה אתה תביא את הגיטרה שלך ותנגן
לי איזה שיר שאני אבחר, כולל של ברונו הזה שלך שאת כל כך אוהבת. והשענתי את הראש
על הכתף שלו ושיחתי לו עם האצבעות והוא אמר לא ידעתי שיש לך כל כך הרבה סבלנות
ונעלבתי. אם אתה לא איתי בגלל הסבלנות שלי בגלל מה אתה איתי? לא בגלל משהו אחד,
ולא שניים ולא שלושה. אלא בגלל מי שאת, כל כולך. ועצמתי את העיניים ותהיתי ביני
לבין עצמי מי היה האחרון שבכלל ענה לי תשובה כזו. ואת? למה את איתי? אתה באמת
שואל? כן, אני באמת שואל. אז נשכתי את השפתיים והרגשתי את הלב שלי דופק מהר, בום
אחר בום, והנחתי את היד שלך על החזה שלי, ואם זה לא מספיק בשבילך, אני לא יודעת מה
כן, כי אתה הדבר הכי טוב שהיה ויהיה לי בחיים. והעברת אצבע על המצח והאף שלי ואמרת
שהלוואי ויום אחד תוכל להחזיר לי על מה שאני גורמת לך להרגיש. ואני שתקתי ואחרי
דקות ארוכות אמרתי לך שלא מתאים לך לדבר ככה, ואמרת אין מה לעשות, לפעמים זה חזק
ממני ויש לי חשק לנהל איתך שיחה שלמה רק על כמה אני אוהב אותך, אבל זה חולני ואני
לא רוצה שתחשבי שאני כמו כולם. מה זה כמו כולם? כמו כל הבנים האלה שאומרים לחברות
שלהם כמה שהן יפות, וכמה התגעגעתי, אני לא נושם בלעדייך. למרות שהכול נכון זה
מיותר. ואני הנהנתי ואתה אמרת לי בואי רגע שבי מולי. וישבתי מולך והבטת לי בעיניים
והשבעת אותי שלא אעזוב אותך אף פעם רק כי אתה לא מפזר לי יותר מילות אהבה,
והתקרבתי אליך עוד יותר ואמרתי לך תפסיק לדבר שטויות, מה שאתה אומר ועושה זה מספיק
בשבילי ונשענו ביחד על העץ והתנשקנו דקות ארוכות ואחר כך אתה לא הפסקת להודות לי
שהשכחתי ממך את כל הבעיות ואתה כמו חדש ויאאלה בואי נקום מפה כי היער הזה מפחיד
אותי בשעות יותר מידי מאוחרות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
