לפעמים אני חושבת
איך היו נראים החיים שלי בלעדיך ואני מגיעה למסקנה שהם היו נמצאים במצב הכי עלוב
שיכולים חיים להיות. לא, לא היה לי כל כך רע לפני שהכרתי אותך, אבל גם לא היה טוב
כי תמיד הייתי עסוקה בלחשוב איפה אתה ולמה לעזאזל אתה מתעכב כל כך ואם באמת אכפת
לך כל כך ממני כמו שתמיד נהגתי לדמיין... ועכשיו, שאתה פה, נתת לי משהו טוב יותר
להתעסק בו וזה המחשבות עלייך וההודאה האין סופית על זה שזכיתי להכיר מישהו מיוחד
ונדיר כמוך. אתה יודע, לפעמים אני באמת לא מבינה מה נפל בחלקי ואיך התמזל כך מזלי.
אבל זה לא באמת משנה כי אני יודעת שאתה חושב את אותו הדבר עליי וזה הדבר שחיילתי
אליו יותר מידי זמן עד כי היה נדמה לי שעוד חודש אחד וכבר אתפוצץ ולא יישאר ממני
שום דבר לא לך ולא לאף אחד אחר בעולם. כן, אני יודעת שאתה אוהב לשמוע את המילים
האלו ממני אבל באיזה שהו מקום אתה מסתייג מהן ואני מבינה אותך כי את מי זה בכלל
מעניין לשמוע על כמה טוב אתה עושה לי ושאני הייתי אבודה בלעדייך. מצטערת, לפעמים
אני פשוט לא מסוגלת לשתוק, ומי כמוך יודע. לפעמים, בתוך ים השיחות הרציניות שלנו
וגם בין אלו בהן אתה ואני צוחקים ללא הרף אני רוצה לעצור הכל לרגע אחד ולהסתכל לך
עמוק בעיניים ולהרגיש שהבטן שלי מתהפכת והגוף שלי נחלש והידיים... הידיים רועדות
ולפעמים אני מקבלת סחרחורת, ופשוט להגיד לך כמה שאני אוהבת אותך. אוהבת אותך. אני
מרגישה שאני לא אומרת לך את זה מספיק פעמים כדי שבאמת תבין ותפנים איזה אור גדול
אתה הכנסת לחיים שלי, איזו שמחה ואיזו הרגשה טובה שיש מישהו בעולם שמסוגל
לאהוב אותי ככה, שרוצה ויכול לכבד אותי כמו שאתה עושה, שיכול לנחם ולבכות איתי
ביחד, שיכול להחזיק חזק ולשחרר כשצריך, שמקשיב גם כשאין לו תמיד מה להגיד, צוחק
בלי סיבה אבל רציני ומחושב כשמדובר באחריות גדולה שנופלת על הכתפיים שלך. לפעמים
אני בהלם מעצמי שיש בי בכלל את הכוחות האלו להעניק למישהו אהבה כזו גדולה כמו שלא
הענקתי לאף אחד אחר בחיים שלי ואני גם לא אעניק אותה לאף אחד כי אני יודעת שאתה
ואני זה משהו לנצח, וכמה שזה נשמע לפעמים מטופש ועדיף לשתוק, כמו שאתה אומר תמיד,
אני פשוט מרגישה בתוכי מין איזה הר געש בכל פעם שאני חושבת עלייך או כותבת עלייך
או מדמיינת את החיוך שלך או שומעת הקול שלך ובכלל, כשאתה עומד לידי יש לי מין פיק
ברכיים כזה שלפעמים עושה אותי לנכה למולך, עד שאתה מחבק חזק ומרגיע לי את הדופק
ומסדיר לי את הנשימה ואנחנו יושבים שעות כאילו כלום לא קרה ואתה נע בין תפקיד
האהוב לחבר הטוב וזה מה שאני אוהבת בך ובקשר שלנו, שהוא הכי אמיתי והכי כן שיכול
להיות ובאמת הלוואי שזה ימשך ככה לעולמי עד וחבל באמת שלא נולדנו ביחד כמו שאנחנו
הולכים למות ביחד.