כי הבנתי שמה שהיה במשך ארבע שנים, לא ישתנה בשנה החמישית.
וזה כבר לא כל כך מפריע לי.
אולי קצת, וגם זה רק בגלל שאני כבר התרגלתי לחשוב שבאמת צריך להיות אחרת.
מי אמר?
אז הפסדתי אותה.
לא,
לא רק בתור אהובה,
אלא גם בתור חברה.
חברה לחיים.
ועכשיו,
שאנחנו שנה אחרונה ביחד, הייתי בטוחה שאני צריכה לעשות הכל כדי שהשנה הזו תהייה השנה הטובה ביותר איתה, הכיפית ביותר איתה, הבלתי נשכחת, הזורמת, הקלילה והמצחיקה- איתה.
מי אמר?
ביום רביעי בצהריים ויתרתי סופית.
כי הבנתי שהיא לא מעוניינת בשום דבר.
ואמרתי לעצמי- אוקיי.
כן,
ככה.
פשוט.
אז אני אפסיק לחשוב עלייה,
ולכתוב עלייה,
לדבר עלייה,
לחלום עלייה.
יש לי דברים אחרים לרוץ אחרייהם,
ואני לא אתן לה לעצור בעדי שוב,
לא עוד פעם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
