אתה האש שאני לכודה בין להבותיה.
אתה הברזלים שאני מביטה מבעד לעמודיהם.
אתה הרוח הקרה שאני נושבת כנגדה.
אתה הכנפיים שבציפור שבי.
אתה הקביים של הליצן שרוקד בתוכי.
אתה רכבת ההרים שלעולם לא תגיע אל סוף מסלולה.
אתה כל הפחדים שלי. אתה כל הסודות הכי כמוסים שלי. אתה הוא אתה שבזכותו אוכל אולי יום אחד להיות האני שבאני.
אתה כל עונות השנה שמטפטפות שמש על חלוני.
אתה כל הזמנים ביממה שמתקתקים חיים על שעוני.
אתה כל הרגשות והבעות הפנים שהסתרתי מאחורי מסיכת הפלדה שאף אחד לא הצליח לפרוץ... רק אתה גרמת לי פשוט להבירה מעלייה.