לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיים חדשים


Avatarכינוי:  חופי

בן: 30

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2013

נגמר


אין לי מה לכתוב, כבר עברתי על כל מה שאני מרגיש, בקול ובכתב.

מול המראה ועם הפנים בשמיכה.

מהצד: מבולבל, מתלהב, רעשני, מוזר, מביך, מבייש, מכוער, מסריח ומציק.

מגוף I: כועס,נבגד, בודד ואובד עצות.

פנטזיוניסט עד הסוף. הוזה.

 

נכתב על ידי חופי , 16/9/2013 17:42  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Me, Myself& I ב-3/1/2014 23:00
 



לשקר אין רגלים


איך לא הקפדתי על זה?

איך פתאום, רק כשנראה שהכל עומד להתנפץ, הבנתי ששוב פעם שיקרתי.

ומהסיבות הרגילות - לעניין.

אז

ואא וואאא

עכשיו אני...

אני עדיין חלק מ"הם" ? האם יתחקרו אותי פעם הבאה שאתראה בחברה על השקר? מה אם ישאלו "משהו שאמרת בכלל היה אמת?"

האם באמת אפשרי פשוט לעזוב את כל המושב והאנשים שאני מכיר כאן סופית, ולעבור לתל אביב, הפעם, בלי שקרים.

אני לא מעניין, לא ככה. השקרים הלבנים האלה הם כמו בקבוקוני קריסטל שמכילים חומצה (תיקון:חומר קורוסיבי), נראים יפה אבל מתנפצים ועושים כל כך הרבה נזק.

פעם כבר למדתי מהלקחים האלה, ביסודי,ואז פשוט לא דיברתי.

ועכשיו, מה יקרה?

טוב, יאללה להיות לבד לנצח.

חבר'ה, כשלתי בלהיות אדם עכשיו אני צריך להתבגר להתגבר ולהיות ממורמר על כמה שהעולם קטן (בישראל).

נכתב על ידי חופי , 14/9/2013 05:42  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חופי ב-15/9/2013 22:40
 




פעם שנאתי את השיר הזה. אני לא בטוח למה אבל כנראה כי אז הייתי סח שחושב שהיא שרמוטה שרלילה. או כמו שהייתי אומר, מהאלו שיש קילומטראז (של זין) על יד הכוס שלהן וליד זה חריץ להכנסת מטבע. נוראי נכון? משהו שאדם נורא היה אומר. טוב באמת הייתי אדם נורא אז, ואני כבר לא, שתדעו.

עכשיו אני אוהב את השיר הזה ונורא מתחבר. בא לי פשוט לרקוד, בא לי פשוט שיראו שאני שמח ואולי רק אולי ירצו לדבר ולהכיר אותי.

אני עדיין לא יכול שלהתחבר באמת (קצת כי היא נראית מעט כמו ג'ניס מחברים שהיא ללא ספק הדבר הכי מעצבן הכי "הסימן להעביר ערוץ" שיש), בגלל שאני לא אישה. אני גם לא רוצה להיות. אני קצת מקנא בתשומת לב שנשים מקבלות ובחופשיות שהן יכולות להביע רגש בה.

אבל לא הייתי רוצה להיות אישה. לא שיש משהו רע בנשים. אדרבה.

עישנתי כל כך הרבה הלילה שעם כל נשימה עמוקה שלי אני מרגיש כאילו שאריות טבק מהנרגילה רק עכשיו מוצאות את דרכן לגרון.

 

אני פוקד את חוף מציצים כמה פעמים בשבוע, לשחייה וקצת כושר.

נורא בא לי להביא איזה רמקול, לשים מוזיקה, ויאללה, מסיבה.

לרקוד חופשי. זה פנטזיה אז מכאן שום דבר לא יקרה גם אם אעשה את זה באמת:

שאנשים יצטרפו אלי.

שזה יהיה ממש חגיגה של אושר, של לרקוד על החוף. אנשי גל הגילאים ובני כל המינים. גם שתי הזקנות שיושבות שם קבוע.

משהו שאם תשימו מצלמה, תוכלו להעיף את זה ביוטיוב ולהיות ויראלי.

 

אבל לא.

אז אני יצאתי עם אנשים שאין לי מה לדבר איתם ואפילו לא הומור משותף אבל בכל זאת "התגעגעתי" ו "לא רואים אותך" לשמוע סטאנדאפיסט מטיח בנבחרים מהקהל את הגזענות, סקסיזם ומה לא שלו. וצחקתי יפה ושילמתי טיפ יפה והלכתי ברגל הביתה, יפה.

ויצאתי לשם לבסוף במיטב ה"זה אני ולא איכפת לי" של חולצה גזורה ומכנסים גזורים. חולצה עם מחשוף לרוחב כמו של בנות.

אני מרגיש בנוח בכזאת חולצה. עשיתי את זה לכל החולצות ב' בצבע זית שנשארו לי מצה"ל. גזרתי את הצווארון לרוחב.

אני מרגיש אפילו מושך כי רואים את עצמות הבריח הבולטות שלי, והן גם ככה בולטות.

אני עובד על קטע שאני רוצה להציג\להקריא\לבצע (אני ממש לא סגור על המינוח) בערב פואטרי סלאם כולשהוא שיקבל בן 19 ללא קבלות משום מקום שכמותי.

אז נראה.

ובגדול, אני ממשיך להיות מבולבל, דיי בודד וכל הבכיינות הרגילה שלי.

אם לא אהבתם את אפרת גוש אז הנה פיסת נוסטלגיה.

 

נכתב על ידי חופי , 12/9/2013 11:37  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חופי ב-16/9/2013 18:01
 




אני מתחיל לחשוב שמשהו שונה בי משאר רוב האנשים שיש. שאני חסר רגשות או יכולות למצוא רגש.

 

שאלה לי אליכם, אשמח אם תענו בתגובות:

האם גם לאנשים שעשו דברים בלתי נסלחים, מגיע להנות מדברים אנושיים?

ויותר (דיוק\פירוט) מזה : מסכימים שלהיות נאהב זה צורך אנושי? לא? לא משנה, נניח שכן.

האם לאנס מורשע מותר להיות נאהב? מותר לקבל חיבוק אוהב, כנה וחזק?

 

בהנחה שהוא רוצה בזה, כי זה צורך.

 

 

לא אנסתי, לא פגעתי מינית ולא עשיתי שום דבר קרוב לזה עד כמה שאני יודע.

ולמרות זאת, עשיתי דברים בלתי נסלחים. ואני מרגיש שדיני כבר נחתם סופית ואין אף מוצא.

אז אני מתחיל מחדש. בתקווה שהפעם אמצא קבלה, חברים, בת זוג, שמחה, צחוק טוב, או סיפוק.

כרגע אין לי את אלו, לא באמת.

נכתב על ידי חופי , 10/9/2013 15:19  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חופי ב-11/9/2013 20:15
 



בשר ודם


אני לא מצליח להתעודד ולצאת מהעצבות הזאתי.

אני נראה רע ולא מושך מהרגיל.

אני חרד.

אני מוזר.

אני בודד.

ונמאס לי. 

בא לי חיבוק חזק, ולא משחרר. ממישהי, שאומרת לי תוך כדי שהכל יהיה בסדר. שאין לי מה לדאוג.

שהיא אוהבת אותי וזה כל מה שחשוב.

אבל זה לא יקרה.

נכתב על ידי חופי , 9/9/2013 12:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מקום לדאגה ב-9/9/2013 13:55
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 18 עד 21 , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחופי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חופי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)