תמיד אומרים לי שלא להתחרט על העבר, שמה שהיה היה, להמשיך הלאה ולהפסיק לאכול את עצמי בגלל דברים שהיו...

אבל אני לא יכולה. 

אני לא יכולה עם התחושה הזאת שטעיתי. שהייתי צריכה לחשוב יותר, שהייתי צריכה לבחור אחרת.
אני לא יכולה עם לחיות עם התחושה שהבחירה שעשיתי השפיעה לי על כל החיים, עד הסוף המר.

אני לא יכולה לחיות עם התחושה שאם הייתי בוחרת אחרת אז היה לי טוב יותר, לא יכולה.

אומרים לי שמה שהיה היה אבל... אמנם מה שהיה היה... אבל זה היה! אני לא יכולה להמשיך הלאה ככה, אני לא יכולה שלא להסתכל לאחור והלב שלי נדקר מתחושת החמצה.
אני לא יכולה שלא לחשוב שכאשר בחרתי את מה שבחרתי, השארתי יותר מדיי אנשים ודברים מאחורה. אנשים חשובים לי, אנשים שהיו בשבילי כל הזמן ועזבתי אותם בטיפשות גדולה.

 אני לא יכולה עם התחושה שבהווה רע לי רק בגלל הבחירה האידיוטית הזאת, בחירה מטומטמת שנבעה מתקופה קשה. 

הלוואי והייתי יכולה להגיד לעצמי תפסיקי! תחשבי שנייה! 
אבל אני לא יכולה.

מוסר ההשכל המטורף מהפוסט: לחשוב פעמיים לפני שעושים דברים. לפעמים כדאי להישאר עם הבטוח.