סתם תקופה מסריחה כזו.
אני מרגישה כאילו אני יושבת ומסתכלת על חיים של אחרים כל היום, איך אחרים חיים את החיים שלהם.
אני מנסה להבין מה הם עושים ומה אני לא, מה הם עושים שהם כל כך מאושרים וכל כך טוב להם.

אז ככה אני מעבירה את היום יום שלי, ברצינות אחרי שסיימתי עם העבודת גמר זה לא שאין לי מה לעשות, יש לי המון מה לעשות אבל אני מרגישה שאני חוזרת הביתה ואו מסתגרת בספר, או הולכת למשחב ועוקבת שעות אחרי פייסבוק, אינסטגרם, ישראבלוג.. הכל כדי לברוח מהמציאות.

קצת לא יודעת מה קורה. אני מנסה להקים את עצמי אבל זה לא כל כך מצליח.

לנושא אחר קצת, אני כל כך רוצה להתקבל כבר לשנת שירות. מצחיק שזה הפך להיות דבר כזה בשנים האחרונות. פשוט מסכת סורים מה שאני עוברת בגלל זה וכמות הכסף שאני גם מבזבזת בזמן הזה היא עצומה.

לא אבל ברצינות, זה נושא שצריך לדבר עליו, נערים בני שמונה עשרה נתקעים בסיטואציה כל כך לא נעימה ומייגעת, הם צריכים להתחרות אחד בשני כדי להשיג מקום מחורבן בשנת שירות. לא משנה כבר אין לי כוח לכתוב על זה, אולי בפעם אחרת.

ניסיתי להתקשר היום לזאתי שאבא שלי סוג של אנס פעם, ובגלל זה נכנס לכלא. לקח לי מלא זמן ואומץ כדי להתקשר אליה ובסוף היא לא ענתה.. אנסה שוב פעם מחר. אני ממש רוצה להיפגש איתה, לשמוע ממנה את הסיפור, לראות אותה.. אני מניחה שזה משהו שהיה חבוי בי המון המון זמן..

הייתי לפני שלושה שבועות בטנריף, זה באיים הקנרים, זה בספרד. אני כל הזמן מנסה לשכנע את עצמי לשבת ולעלות תמונות לכאן אבל פשוט אין לי כוח, אנסה שוב מחר... 

יום טוב