האם אני מבינה את הפחד שלך?
האם אני מבינה איך הרגשת שם, מסתער על ירביך או אחייך, שם בקרב חייך?

האם אני מבינה שפחדת כמו ילד קטן מהחושך?
שרק רצית להיות ליידי בסלון, לצחוק על ג'ואי מציק למוניקה?

האם אני מבינה שברגעיך האחרונים הסתכלת לשמיים וילדותיות בעינייך שכן אתה רק בן 20,
קטן כמו תינוק.

אז אקום בבוקר, ואתנהג כרגיל, כי אתה לא קיים,

בצפירה אעמוד ואחשוב כמה הקערה עליה מונחת האש דומה לקסדה שחשבת לראשך.

ואשב בסלון ואמא ליידי ואבא ליידי, ונסתכל בגו'אי מציק למוניקה
ואז כאשר עיני רגועה
אתעטף בכאבי
אתעטף בבדידותי

וארשה לעצמי לחשוב עלייך, ארשה לעצמי להרגיש