סוג אחד

המוטו הראשון שטחנו לי בשכל הרופאים, האחיות, ויותר מכולם המתנדבים האהבלים של האגודה לסוכרת נעורים, היה: "סוכרת זה לא מחלה, זה מצב".

אז צוות רפואי ומתנדבים יקרים, לא שכחתי לכם את זה, גם לא אחרי עשרות שנים. זה שקר מתועב, ואתם תלכו לגהנום בשביל זה.

סוכרת סוג אחד היא מחלה. ועוד איך מחלה. אם-אמא של מחלה. מחלה כרונית, מציקה ומגבילה, שעלולה להיות גם קטלנית. הסיבה לכך שחולי הסוכרת סוג אחד הם עדיין בחיים היום היא לא העובדה שסוכרת סוג אחד היא לא מחלה, אלא כמה חוקרים חרוצים שכל חולה סוכרת סוג אחד צריך להכיר את שמותיהם בעל פה (ולהלן ציטוט מויקיפדיה): את הטיפול באינסולין לחולי סוכרת גילה צוות באוניברסיטת טורונטו שבקנדה שכלל את פרדריק בנטינג, ג'ון מקלאוד, צ'ארלס בסט וג'יימס קוליפ.

אז לא צריך לשקר, סוכרת היא מחלה מגעילה, שממש ממש עדיף בלעדיה, אבל, היי, אלמלא בנטינג מקלאוד בסט וקוליפ הייתם כבר מתים.אז תגידו תודה, ותעריכו את החיים שלכם. זהו.

עוד דבר שהצוות הרפואי, וגם רוב חולי הסוכרת סוג אחד הותיקים לא יגידו לכם, בטח שלא בשנים הראשונות שלכם עם המחלה, הוא שאתם אף פעם לא תגיעו לרמות סוכר של אדם בריא. אף פעם. לא משנה כמה אובססיביים תהיו. זה לא יקרה. יש אולי כמה חולי סוג אחד אגדתיים שלא יצא לי לפגוש מעולם, שמצליחים לשמור על A1C ברמה 6 כבר שנים רבות. אל תקנאו בהם. הם חולי נפש. הם בודקים את רמת הסוכר שלהם כל שעתיים, כולל במשך הלילה. הם אוכלים כל יום אותו הדבר באותה השעה. חוץ מזה, יש להם היפוגליקמיות כל הזמן. היפוגליקמיה היא רמה נמוכה מאוד של סוכר, שעלולה להיות קטלנית, לצורך מי שלא מכיר את המונח. הרבה אנשים, בעיקר צוות רפואי, נוטה לחשוב בטעות שאם לא הצלחתם להתאזן בין 80 ל- 120 זה סימן שאתם לא ממושמעים או לא לוקחים את המחלה שלכם ברצינות. אבל הם פשוט מתבלבלים בין סוכרת סוג אחד לסוכרת סוג שתיים. אני ארחיב על הנושא הבעייתי הזה בהמשך.

חולי סוכרת סוג אחד לא מודים בזה, אבל האמת היא שרמות של 60 ושל 250 ואפילו 300 הן אירוע יומיומי, גם למי שמאוזן יפה. ככה זה כשאין בכלל אינסולין בגוף. אתם יכולים לנסות לעשות כמה שאפשר כדי לשפר את המצב, אבל קחו בחשבון שאף פעם לא תוכלו להגיע לרמות של אדם בריא, זה לא יקרה, ואין לכם מה להאשים את עצמכם. זו נקודה מאוד חשובה. לחולי סוכרת סוג אחד אין סיבה להאשים את עצמם. בניגוד לחולי סוכרת סוג שתיים. זה נכון שיש הרבה מה לעשות כדי לשפר את המצב, אבל רק כדי לשפר את המצב, לא יותר מזה. לא מחלימים מסוכרת סוג אחד. לא המציאו תרופה למחלה הזו עדיין, ואולי גם לא ימציאו במשך החיים שלנו. אז השורה התחתונה שחשוב מאוד לזכור:

חוסר איזון הוא לא אשמתכם. אתם יכולים לנסות לשפר אותו, אבל אתם לא יכולים למנוע אותו.

אם היה לי רק משפט אחד לומר לכל חולה סוכרת סוג אחד ברחבי העולם, זה היה המשפט.