סוג אחד

החיים של חולי סוכרת נעורים ישתפרו מאוד אם תמצא תרופה לסוכרת נעורים, זה בטוח. אבל גם אם תמצא תרופה לסוכרת מסוג 2 והמחלה הזו תכחד מהעולם זה יהיה טוב מאוד בשבילנו, כי חלק עצום מהדברים המרגיזים שבאים עם סוכרת נעורים קשור לבלבול בקרב הקהל הרחב בין שני סוגי הסוכרת האלה.

בוא נתחיל מהעובדות החשובות שנוטים להתעלם מהן:

הקשר היחיד(!!!) בין סוכרת סוג אחד (סוכרת נעורים) לסוכרת סוג שתיים הוא שהסימפטומים של שתי המחלות דומים.

אם היה לי רק משפט אחד לומר לכל בנאדם בעולם....טוב, זה כנראה היה משהו אחר, כמו, אולי "תביא לי דולר, בחייאתק". אבל זה משפט חשוב מאוד, ולכן צבעתי אותו באדום והגדלתי את הפונט ואפילו שמתי שלושה סימני קריאה (בסוגריים). דברים כאלה אני לא עושה סתם.

ועכשיו להבדלים המהותיים בין שתי המחלות:

1. לחולי סוכרת סוג שתיים יש אינסולין בגוף. אינסולין זה ההורמון שמכניס את הסוכר לתאי הגוף,אגב. חולי סוכרת סוג 2 לא מצליחים להשתמש בו מספיק ביעילות. לעומת זאת, לחולי סוכרת סוג 1 אין בכלל אינסולין בגוף. בכלל. נאדה. אפס. גורנישט. אז אנחנו מדברים פה על משהו אחר לגמרי, כן?

2 סוכרת סוג אחד עוברת באופן גנטי, ולא קשורה בכלל להתנהגות או לאורח החיים של האדם שחלה. או לפחות, הרפואה עדיין לא יודעת לומר מה בדיוק גורם לה, אבל יודעת שזה עובר בגנים. לעומת זאת, מי שחולה בסוכרת סוג שתיים, כן, זה בדרך כלל באשמתו. לא נעים לומר, וזה כמובן לא הוגן להאשים אנשים על דברים שהם סובלים מהם כל כך, אבל למען האמת אלה בדר"כ אנשים שמנים ועצלנים שאכלו יותר מידי, ולא עשו שום פעילות גופנית, והרופאים שלהם הזהירו אותם שוב ושוב שעלולה להתפתח אצלם סוכרת סוג שתיים אם הם לא יעשו שינוי משמעותי באורח החיים שלהם [ראו הסתייגות בתחתית העמוד]. חוץ מזה, שכדי שתמשיך אצלם הסוכרת מסוג שתיים, הם חייבים להמשיך לא לעשות שום פעילות גופנית ולאכול הררי ממתקים, כי אם מטפלים בה נכון, סוכרת סוג שתיים יכולה לחלוף לה, או להגיע לרמה ממש לא משמעותית, שאין לה כמעט השפעה על החיים. והנה אנחנו מגיעים להבדל השלישי, המשמעותי:

3. סוכרת סוג אחד, כלומר, סוכרת נעורים, לא עוברת אף פעם. היא נקראת סוכרת נעורים לא כי היא מאפיינת את גיל הנעורים וחולפת לה עם ההתבגרות כמו אסטמה, לפעמים, אלא כי עד לפני מאה שנה כל מי שהיה לו סוכרת נעורים לא הגיע לגיל מבוגר יותר. היית מת בגיל הנעורים. לא זכית להתבגר או להזדקן. בגלל זה זה נקרא סוכרת נעורים. לעומת זאת, סוכרת מסוג שתיים שמטופלת היטב יכולה לדעוך לה ואפילו לחלוף לגמרי, כמו שציינתי.

4. בסוכרת מסוג אחד מטפלים על ידי הזרקת אינסולין לפי מדידת רמות הסוכר. יענו, מי שיש לו פחד ממחטים, שישתדל שלא תהיה לו סוכרת נעורים, בסיידר? בסוכרת נעורים זה מחטים כל הזמן. הם עובדים על הקטע הזה בתרומות שיש להם לאגודה לסוכרת נעורים. מראים ילדה חמודה וכתוב שהיא תצטרך מספר עם כמה אפסים טובים של זריקות כדי להגיע לגיל שבע עשרה. מה שהם לא אומרים זה אל"ף שהיא תצטרך עוד הרבה יותר זריקות אם היא תרצה להמשיך לחיות, חלילה, גם אחרי גיל שבע עשרה, ובי"ת, שילדים מקבלים היום חינם אין כסף בישראל משאבות אינסולין מקופות החולים, מה שאומר שבפועל מספר הזריקות שהם צריכים לקחת יורד מ3-4 ביום ל2-3 בשבוע. לא משנה. הזריקות עושות אולי המון רושם, אבל זה לא הזריקות שהכי מציקות בחיים של חולי סוכרת הנעורים. אחרי כמה חודשים כל אחד מתרגל לזריקות. הסיבוכים הם בדברים אחרים. בכל אופן, מה שרציתי לומר הוא שחולי סוכרת סוג שתיים בכלל לא מזריקים! אלא אם כן מצבם באמת מדורדר עד כדי כך שהכדורים שהם לוקחים לא מספיק עוזרים להם להוריד את רמת הסוכר שלהם. אז בתכלס, מה שחשוב לזכור: חולי סוג אחד הם לא חולי סוג שתיים שמצבם התדרדר. חולי סוג אחד פשוט סובלים ממחלה אחרת.

5. חולי סוכרת סוג שתיים הם בדר"כ יותר שמנים משאר האוכלוסייה. הרי אמרנו שהסוכרת התפתחה אצלם בגלל אורח חיים לא בריא, נכון? יש גם אחוזים נורא גבוהים של סוכרת בקרב מי שחצה את גיל שמונים, גם אם הוא לא סובל מעודף משקל, פשוט כי כל המערכות בגוף מתדרדרות קצת בגילאים מבוגרים, אז בין היתר גם היעילות של השימוש באינסולין נפגעת. אבל סוכרתיים מסוג אחד יכולים להיות צעירים ורזים כמו כל אחד אחר. לא רואים עליהם שום דבר.זה לא אומר שאיזון הסוכרת שלהם טוב. זה אומר שיש להם פאקינג סוכרת מסוג אחד, ולא מסוג שתיים, וזו מחלה אחרת לגמרי.

6. רוב האנשים מכירים מישהו חולה סוכרת. זה בגלל שיש המון המון חולי סוכרת באוכלוסייה, ויותר ויותר אנשים הופכים להיות חולי סוכרת בשנים האחרונות, בעיקר בעולם המערבי, שיש השמנת יתר והכל. אבל נחשו איזה חולה סוכרת רוב האנשים מכירים? נכון! אם שמתם לב למה שקראתם עד עכשיו, אז בטח הבנתם שמגפת ההשמנה והסוכרת, וכל חולי הסוכרת שכולם מכירים - זה הכל חולי סוכרת סוג שתיים. סוכרת סוג אחד היא הרבה יותר נדירה, לא נפוצה בכלל, ולא הופכת להיות יותר נפוצה ממה שהיתה קודם, והכי חשוב: אין לה שום קשר למגיפת ההשמנה בעולם המערבי. לא יותר קשר, בכל אופן, משיש לשחפת או לאסטמה עם מגיפת ההשמנה. כי זו מחלה אחרת, זו לא סוכרת סוג שתיים. אז אם לסבתא שלך או לדוד השמן שלך גילו סוכרת והם עכשיו הולכים למכון כושר בגלל זה, זה מעניין לי את התחת, ולא קשור אלי בכלל, בסיידר? לא קשור לרמות הסוכר שלי, לא קשור למה שנכנס לי לפה (לדוד השמן שלך אסור אף פעם לשתות קולה, נניח, ובשבילי זה יכול להיות מציל חיים לפעמים, כשצריך, למשל), לא קשור לכסף שהולך על ביטוח החיים שלי ולא קשור לכמה ספורט אני עושה. אין קשר. תכניסו לעצמכם לראש. סוכרת סוג אחד וסוכרת סוג שתיים זה כמו צליאק ואנורקסיה: שניהם לא יאכלו את הלחמניה, אבל בגלל מחלות שונות מאוד, אוקיי?

[הסתייגות: אי אפשר לדעת למה חולי סוכרת סוג שתיים הגיעו למצבם ומה הקשיים בחייהם שגורמים להם להתמיד בהרגלי האכילה ואורח החיים המזיקים שלהם, ולכן זה לא צודק לשפוט אותם, כמובן.]