סוג אחד

בטח שמעתם שאתם צריכים לעשות ספורט, באופן קבוע. כל המומחים המליצו לכם. רופאים ואחיות ומי לא. כן, כן, אתם יכולים וצריכים לעשות ספורט, הם אומרים, אבל אל תשכחו לאכול משהו קטן לפני ולמדוד רמת סוכר אחרי, זה הכל.

האמנם?

והתשובה, כרגיל: חרא בלבן. בלושיט מבולשיט.

כן, כן, יש חולי סוכרת סוג אחד שעושים הרבה ספורט, אבל זה לא מקרי שאין אף לא אחד מבין ספורטאי האולימפיאדה לדורותיהם שיש לו סוכרת. ספורט וסוכרת סוג אחד זה יחסי אהבה שנאה. בעיקר שנאה. לא רק שאתם שונאים ספורט, אלא שגם הספורט שונא אתכם בחזרה. אם הצלחתם לשמור על איזה איזון שפוי פחות או יותר עד כה, בא הספורט והורס לכם הכל. התחלתם להתאמן עם רמת סוכר בינונית עד גבוהה? - צפו לכך שרמת הסוכר שלכם אחרי האימון תאמיר שחקים. התחלתם להתאמן עם רמה בינונית-נמוכה? צפו להיפוגליקמיה בטוח, גם אם אחרי רבע שעה תעצרו כדי לנשנש איזה חטיף ספורטיבי (ודרך אגב, אם תכננתם לעשות ספורט כדי לרדת במשקל, בתור חולי סוכרת סוג אחד תשכחו מזה. אם אתם רוצים לרדת במשקל תפחיתו בכמויות האוכל והאינסולין, בהתייעצות עם רופא ותזונאי. ספורט לא יוריד אתכם במשקל לעולם, כי אתם חייבים להכניס חזרה פנימה את כל הקלוריות שהוצאתם, כדי לשמור על רמת סוכר סבירה).

אז מה יש לנו בעצם? חייבים להתחיל את הספורט עם רמת סוכר מדוייקת לגמרי, שמשתנה מסוכרתי אחד למשנהו, מן הסתם, לא גבוהה מידי ולא נמוכה מידי, להצטייד בחטיף ספורטיבי (נניח, חטיף אנרגיה), ולקוות לטוב. אבל אתם כמובן רוצים שהספורט יהיה הרגל, נניח, שלוש פעמים בשבוע, כמו שהרופאים ממליצים. בוא אני אגלה לכם אמת מפתיעה: אם אתם רוצים לעשות ספורט רק כשרמת הסוכר שלכם מתאימה בדיוק, אתם כנראה לא תעשו ספורט לעולם. או לפחות תעשו ספורט רק לעיתים נדירות. קשה מאוד לתזמן רמת סוכר עם זמני הספורט. מדהים, אה? איך מישהו, בטח שלא רופאים או חוקרי רפואה, יכול היה להעלות את זה בדעתו? הרי חולי סוכרת סוג אחד ידועים בכך שרמת הסוכר שלהם מתייצבת נורא יפה ממש בזמנים שהם רוצים לעשות ספורט, נכון? טוף. מילא. מה שקורה בתכלס הוא שאתם תתחילו לעשות ספורט עם רמות גבוהות או נמוכות מידי. זה יקרה. אם אתם באמת רוצים לעשות ספורט, זה יקרה. רמה נמוכה - תאכלו משהו ויאללה לעבודה. רמה גבוהה- תקחו תוספת אינסולין, ויאללה לעבודה. אידיאלי זה לא. אבל ככה זה במציאות הלא-קלינית.

עוד נקודה מעניינת היא שרופאים אומרים לכם שהספורט יעזור לכם לאיזון הסוכרת. נשמע הגיוני, נכון? זה, דרך אגב, ממש נכון לחולי השמנמנת (מה שנקרא בפי כולם סוכרת סוג שתיים). אבל להניח שבגלל שספורט באופן כללי שורף אנרגיה ולכן הגיוני שהוא יוריד את רמת הסוכר, ולהניח שבגלל שלחולי סוכרת סוג שתיים ספורט עוזר לאיזון הסוכרת, שזה עובד ככה גם בשביל חולי סוכרת סוג אחד, זה פשוט לא מדעי. דרך אגב, מחקר חדש ורציני ביותר (אוסף מידע מ-13 מחקרים אחרים) מגלה שזה גם פשוט לא נכון. הידיעה המפתיעה: ספורט לא תורם לאיזון של חולי סוכרת טייפ 1! מדהים מה שאפשר לגלות בעבודה מדעית שיטתית. מהנסיון האישי שלי, דרך אגב, זה לא רק שספורט לא תורם לאיזון של טייפ 1, אלא הוא אפילו מפריע לאיזון. אבל זה לא הוכח מחקרית, אז נניח לזה בינתיים.

אז מה? ההמלצה שלי לחולי סוכרת סוג אחד היא לא לעשות ספורט? - ובכן, טעיתם שוב! ממש לא. אני אחזור על זה: ממש לא אמרתי לא לעשות ספורט, חבר'ה. אתם לא יכולים להתחיל עכשיו להתפדלע כל היום מול הטלוויזיה. לא בזכות אישור שלי, בכל אופן. זוכרים שאמרתי שספורט וסוג אחד זה יחסי אהבה- שנאה? אז יש גם אהבה ביחסים האלה, והאהבה היא שהייתרונות של ספורט הם נורא חשובים לכולם, ולחולי סוכרת סוג אחד במיוחד. למשל, הגנה על הלב: חולי סוכרת סוג אחד רגישים במיוחד למחלות לב, הידעתם (כשאני מגלה איזושהי מחלה שחולי סוכרת סוג אחד לא רגישים אליה במיוחד זה ממש מפתיע אותי, אגב). שרירים מפותחים צורכים יותר אנרגיה גם במנוחה (כלומר, תצטרכו פחות אינסולין כי הגוף שלכם ישרוף באופן טבעי יותר סוכר, אפילו כשאתם ישנים, אם תהיו שריריים ומוצקים...וחוץ מזה ששרירים גם עוזרים להבליט את הורידים באופן סקסי שעוזר לאחיות למצוא אותם בבדיקות דם של H1C). זה יעזור לכם להיות יותר אנרגטיים, לישון יותר טוב, להיות במצב רוח יותר טוב, ועוד ועוד...נו, כל הייתרונות שתמיד טוחנים לנו בשכל על ספורט, אז זה טוב גם לחולי סוכרת סוג אחד. זה טוב, זה טוב. תאמינו לי.

אז מה הלאה? אז ככה. לא ממש היו מחקרים רציניים בתחום של איזה סוג ספורט הכי עוזר לחולי סוכרת סוג אחד, אבל כן ידוע שפעילות גופנית זה טוב באופן כללי. אז העצה שלי - תעשו מה שהכי פחות מפריע לכם לאיזון הסוכר. אלא אם כן, כמובן, אתם מכורים לכדורסל, כדורגל או שחייה. במקרה כזה, תמשיכו לעשות את מה שאתם אוהבים, תקחו קצת יותר או קצת פחות אינסולין, תאכלו חטיף, ותדעו שזה לא מאוד עוזר לכם ואולי אפילו מפריע קצת לאיזון. לא נורא. זה עדיין כיף ובגדול זה גם בריא לכם. לא שווה להפסיק לעשות את מה שבאמת אוהבים. אבל אם אתם החלטתם לעשות ספורט רק בשביל לשפר את האיזון, אז דעו לכם שיש ספורט ויש ספורט. יש סוגים של ספורט שהם הרבה יותר בעייתיים מבחינת רמות סוכר, ויש דרך לעקוף את החסרונות ולקבל רק את הייתרונות של הספורט...אבל על כך בפעם הבאה!