יום הזכרון לשואה ולגבורה.

יום אחד בשנה,

שיזכיר לנו את שעברנו,

ושיבהיר לנו היכן אנו עומדים היום.

יום אחד בשנה,

שבו נתאחד כעם,

בו נרכין ראש לדממת המוות.

יום אחד בשנה,

שבו תשמע הצפירה,

שתשמע כזעקתם הצורמת של מיליוני הרבבות שנתלשו מעל פני האדמה.

תקופה נצחית,

שאותה לא נעכל ולא נבין,

את גודל האסון שהתרחש,

ולעולם לא נוכל להכיל - את כל הכאב.

זהו יום אחד בשנה,

שבו מוטלת החובה על כל אחד ואחד מאיתנו, כחלק מהעם היהודי,

לקחת על עצמו סיפור, שיר, או תמונה,

ולנצור, לזכור, ולכאוב.

ואולי רק כך, כשברי הפאזל של העם היהודי,

נצליח להכיל את כל הכאב,

ולחוש את הגאווה שבתקומה.