אני ההפך המוחלט מהבנות שיבואו ויבכו על זה שאין להם חבר בולנטיינס דיי. אני מהאנשים שצוחקים על הבנות המסכנות. XD
אני יכולה לצחוק ולומר "אוף אני תמיד יהיה Forever alone! אני יהיה בתולה זקנה שאף אחד לא יאהב"
אבל תאמת שממש לא אכפת לי. זה יבוא כשזה יבוא :)
מה שלמדתי היום זה שאהבה באה ממקומות שונים כשלא מצפים לה וצריך להעריך אותה.
ההורים שלי נסעו לים המלח, לחגוג לבדם את הולנטיינס דיי והשאירו אותי ואת שני האחים הגדולים שלי לבד.
בהתחלה דאגתי איך אני אסתדר איתם. אבל הופתעתי לטובה. ממש לטובה.
כשקמתי הייתי במצב רוח נוראי. ממש נוראי. הייתי קרה ולא התייחסתי לאנשים סביבי בכלל. אחי הגדול שלשם העניין יקרא שקד,האמצעי (לא הכי גדול) בא והתיישב מול המיטה שלי ושם לב למצברוח העגום ואיכשהו, אין לי מושג איך הוא עודד אותי. לא בצורה בולטת לעין.
קמתי והכנתי לנו תה וישבנו לראות פרק מסדרה ששנינו אוהבים. היה כיף ומצחיק בצורה יוצאת דופן. אחרי שסיימנו את התה כבר היינו רעבים (היה כבר שתיים בצהריים ><) אז ישבנו לאכול. אחרי שסיימנו לאכול, כל אחד הלך לעיסוקיו. אחרי כמה דקות הוא בא ודופק על דלת חדרי.
אני פותחת את הדלת ורואה אותו מחזיק צלחת עם סלט פירות קטן ועוגיה. זה היה כל כך מתוק מצידו. הוא נכנס ואומר "I made dessert" ואז בשיא האופייניות הוא אומר "חחח סתם, זה היה במקרר"
אחי הגדול (הכי גדול) שלשם העניין יקרא שיר, נתן לי להרגיש שהוא סוף סוף סומך עלי, שהוא כבר לא חושב שאני התינוקות הלא אחראית שהייתי בשבילו. שאכפת לו ממני. זה כיף. מאוד.
לא אכפת לי אם זה היה במקרר או לא, אני אוהבת את האחים שלי מאוד מאוד ואני יודעת שהם אוהבים אותי.
מי צריכה חבר כשיש אחים כאלה? 
וכן, נתתי להם שמות של נשים. השמות של החברות שלהם. עם כל הכבוד, ולנטיינס דיי. רגע.. אני הרווקה היחידה במשפחה שלי. אולי אני כן Forever Alone? לאאאא 
חחחחחחח 
שיהיה ולנטיינס שמח גם לכל הבודדים והבודדות
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
