למה אנחנו כל כך צריכים מילים?
בכל דבר, כל דבר שלא נעשה, אנחנו נוסיף מילים.
ואם אין לנו עם מי לדבר, אנחנו נדבר לעצמנו. אולי לא בקול, אולי בלב. אבל נדבר. נתכנן תוכניות, נחשוב
במוזיקה, בתמונות, ציורים.. אנחנו נתייג אותו תחת שם, נתאר אותו במילים.
גם במעשים. אחרי חיבוק, נשיקה או בכי. לא נוכל פשוט לשתוק. לחייך ולשתוק. או להיו עצובים ולשתוק.
אנחנו נדבר.
אפשר לדבר במבטים. במעשים.
מילים ממלאות את החיים שלנו, עוזרות לנו לברוח מהמחשבות העמוקות והעצובות או מדכאות.
כמו כל גירוי אחר בעולם.
אנחנו בורחים לטלויזיה, לסרטים וגם למוזיקה. כדי לא לחשוב. כדי שיכתיבו לנו מה לחשוב, מה להרגיש.
מצד אחד.. מילים זה דבר מבורך. הן יכולות לעזור ולשקם בצורה קיצונית.
אבל הן יכולות להרוס ולהשמיד כל דבר.
עוד פוסט בלי מטרה או משמעות.. עוד מילים שנזרקות לאויר ללא תופס.
מילים. כל הזמן מילים.