לא כתבתי על זה כאן, אבל לפני כמה שבועות חזרתי ללכת לפסיכו. הפעם מישהי אחרת. הכל שונה לגמרי. ההרגשה הרבה יותר טובה, נינוחה, נעימה מהקודמת. אני מרגישה כאילו אני באמת מבינה דברים, כאילו אני מתקדמת לאנשהו. זה מרגיש טוב. זה באמת נוגע בי.
זה נפלא.
כנראה שהרבה מאוד אנשים לא יבינו אותי אבל אני אוהבת את המזג אוויר הזה, אני אוהבת עננים, גשם, רוח, קור, סוף סוף אפשר לנשום. הרוח הקרה עושה לי טוב.
מחרתיים אני הולכת לפגוש בת דוד שלא ראיתי המון המון זמן. היא בין האנשים המועדפים עליי בעולם הזה. והיא נפלאה. אני חייבת להודות שאני דיי מתרגשת. מעולם לא התרגשתי מללכת לראות משפחה.
בזמן האחרון אני חושבת הרבה על שיתוף. את מי אני משתפת ואת מי לא. יש בי חששות לקראת ה-spoken word שיהיה בשבוע הקרוב. אני מפחדת שכולם כבר ישתפו ויקריאו וידברו ורק אני אשב בצד, שכולם יעברו תהליך מסוים ואני אשאר במקום. קשה לי להקריא את מה שאני כותבת מול קבוצה של אנשים שאני לא כל כך מכירה. אולי לא מתאים לי להיות שם.
מחר
אני
במה
פאק
לשיר
פחד
פאק
מוות
התעלפותמביכהעלהבמה
פאק.
אני מפחדת לאבד את האנשים שלוקחים חלק בחיים שלי עכשיו, הם עושים לי כל כך טוב. אני אוהבת אותם כל כך.
הולי פאקינג פאק. אני בלחץ.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
