Feel the Energy

המפגשים עם הפסיכו הופכים להיות קשים יותר בכל פעם. 

בניגוד למצופה, עם כל מפגש שעובר קשה לי לדבר, קשה לי באמת להפתח. הרגשתי את זה היום ממש חזק. אני חושבת שאני משאירה רושם דיי רדוד אצלה. שתקתי הרבה, הוקל לי כשהיא דיברה. אני חושבת שלאט לאט אני עוברת נושאים קטנים ומתקרבת מאוד לשורש ואני מפחדת. אני מאוד מפחדת לפתוח אותו. אני לא יודעת למה, אבל אני פשוט לא מצליחה. 

אני יודעת שזה עניין של זמן אבל בנתיים זה מרגיש כמו ביזבוז, כאילו אני מדברת על שטויות.

הרבה כעס מציף אותי בזמן האחרון. המון. בעיקר כלפי עצמי. 

למען האמת, אני לא רוצה שהוא יחלוף, מגיע לי. 

אני צריכה לתקשר עם מישהו. קצת קשה לי.

יש לך זמן קצר לדבר עם הבן שלך שנמצא בצד השני של העולם. הוא בקושי זמין. את מתגעגעת אליו מאוד. יש לך מעט מאוד זמן. עכשיו תסבירי לי בבקשה, למה את בוחרת לדבר איתו על זה שאני רוצה להפסיק ללמוד מתמטיקה. מכל הנושאים בעולם, את צריכה לספר לו שלא הולך לי טוב בלימודים ושאני רוצה להפסיק ללמוד מתמטיקה. 

כאילו לא חסרים אנשים שמאוכזבים ממני בעולם הזה. 

הכל בסדר. 

אני צריכה משהו חדש, 

משהו מרענן. 

משהו שונה.

כל דבר,

אפילו הקטן ביותר,

מוריד לי עוד קצת את את החשק להיות כאן. 

זה לא יכול להמשך ככה. 

אבל אני באמת לא יודעת מה יקרה בהמשך. 

אני לא יודעת אם אני ארצה להמשיך,

אם אי פעם משהו יצליח לשנות את הגישה הנוראית שלי,

אותי.

אני רוצה לכתוב לך מכתב אבל אני יודעת שזה חסר טעם.

אולי אני פשוט אכתוב ולא אשלח. 

אני אכתוב.

אני פשוט מפגרת,

אני הרסתי את זה,

הרסתי הכל.