אז קניתי חזיות חדשות לפני כמה ימים
רוב הבנות יגידו, יאי תתחדשי איזה כיף לך!
אבל אני, אני אני.
היקף 90 וקאפ B
המידה הכי דפוקה שיכולה להיות
טוב, אולי מי שהיא 90A יכולה להגיד לא אבל כל השאר.. לא ממש.
אין שום חזיה יפה, שום חזיה שלא תהיה צמודה ומכאיבה.
אמרתי למוכרת שאני רוצה חזיה יפה. היא הסתכלה עלי והיה לה מבט מיואש.
כמובן שהיא הסתירה אותו בחיוכים מזויפים. אבל עלי זה לא עובד
היא הביאה לי כמה חזיות לנסות. בהתחלה אמרתי שאני 85B כי זה מה שהייתי. אבל לא.
מסתבר שעליתי מידה! מזל טוב לי!
אה, רגע. עליתי מידה בהיקף. לא כל כך מזל טוב.
אחרי כמה חזיות צמודות וחונקות היא הביאה לי חזית טריומף. מידות גדולות.
היא אמרה לי את הדבר הבא: "בצער רב אני מעבירה אותך לטריומף"
מעודד.
החזיה היא חזית סבתא. חלקה. שחורה ועשויה אך ורק מכותנה.
חזיית סבתא. כמו האחרות שהיו לי. יופי לי.
היא ניסתה להביא לי כמה חזיות יפות, אבל במידה 85. לא עבד.
הדרך היחידה הייתה לקחת מרחיב. הייתם צריכים לראות את הפרצוף של אמא שלי ברגע שהיא הביאה לי מרחיב.
במילים, היא אמרה "תבחרי מה שאת רוצה, מה שאת אוהבת"
אבל בכל דרך אפשרית אחרת היא אמרה "תהי חכמה. אל תקחי את המרחיב. תקחי את מה שיהיה לך נוח. לא את מה שיהיה יפה"
אני יושבת כאן ובוכה. ואני באמת לא יודעת למה.
אני רוצה את החזיה היפה. נמאס לי מנוח
אני רוצה יפה. ואני לא רוצה מרחיב.
אני לא רוצה חזיית סבתא. אני עוד פחות מחודשיים בת 17. למה אני צריכה ללבוש חזיות סבתא?
למה לא יכולה להיות חזיה יפה במידה שלי? שלא תכאב אותו תהיה גדולה מידי בקאפ.
אני כבר ויתרתי על לנסות לרדת במידות. נמאס לי להתאים את עצמי לחברה. למודלים של החברה, למידות הקטנות והעדינות
אני מי שאני ואני לא הולכת עכשיו לרדת 30 קילו כדי להכנס לשמלה יפה. אני לא הולכת עכשיו להפסיק לאכול, להפסיק להנות מהחיים שלי כי אני לא מתאימה למודלים של החברה שאני חיה בה.
אני בריאה. חוץ מי אולי פלטפוס המשקל לא מפריע לי לתפקד בחיי היום יום. אני לא חולה.
מקרה שהרג אותי בפעם אחת. נכנסתי עם חברה לחנות של Pull and bear. לא באמת חיפשתי לעצמי בגדים כי אני יודעת שזה אבוד במקומות האלה. אבל סתם הסתכלתי בסוודרים.
הסתכלתי על המידות שרשומות בפתקית. היה כתוב XS, S, M, L. XL
ברגע שראיתי את הXL נח לו על הפיתקית התחלתי להתעניין. חיפשתי וחיפשתי, עברתי כמעט כל בגד בחנות ולא ראיתי אפילו אחד בבגדי הנשים שעונה למידה XL.
המידה קיימת. היא כתובה על הפיתקית, מודפסת.
אפילו לא בגד אחד.
מישהו שפוי מסוגל להסביר לי את זה?
מישהו לעזאזל יכול להסביר לי למה?!
לי לא מגיע ללבוש בגדים יפים? לא מגיעות לי חזיות יפות? בגלל שאני שמנה מגיע לי עונש?
בגלל שאני לא במידות הנכונות אני לא יכולה לקנות בגדים יפים?
בגלל שאני שמנה אני צריכה לקנות בגדים בחנויות של נשים מבוגרות?
להתבייש להכנס לחנויות למידות גדולות?
למה לרשתות כמו American Egel או Pull and bear אין בגדים במידה XL? לפעמים אין אפילו L
אין נערות שסובלות מעודף משקל? הן לא צריכות בגדים?
לא מגיע לנו להתלבש כמו כל נערה נורמטיבית?
רוצים שאגלה לכם סוד? אוכלוסית האנשים שסובלים מעודף משקל היא ענקית!
ואני לא אומרת שזה טוב.
אני אומרת שזה מצב נתון. והחברה עושה כלום כדי לנסות לתמוך באנשים האלה. שגם ככה קשה להם. אני לא אומרת לבוא ולהגיד למישהו "וואלה אחי, כל הכבוד שאתה שורד, לא קל לחיות עם עודף משקל!". אני אומרת ליצר גם מידות XL בחנויות נורמליות. גם אם זה קצת חורג מהמידות הפטיט שלכם. גם אם הגודל לא מסתדר עם הקיפול.
אבל לא. ההפך הוא הנכון. הם מורידים להם את הבטחון. כל המידות הן XS, S וM. לפעמים גם L. לא תמיד.
לכי מכאן, כאן יש בגדים רק לבנות רזות. לא שמנות כמוך.
זה מה שהשמות הענקיים ושלטי החוץ המטורפים אומרים לי.
ואני לא רוצה להתחיל להתעסק עם כל עניין הדוגמניות שמהוות "מודל" לבנות קטנות.
שכל מה שנכנס להן לראש זה שכדי להיות יפות הן צריכות להיות כמותן, רזות. לא משנה מה זה יקח.
זה לוקח המון. זה עלול לקחת את החיים של אותה הנערה.
זה עינוי.
ועד עכשיו דיברתי רק בלשון נקבה כי זה מה שהכי קרוב אלי.
אני בטוחה שאותו הדבר קורה גם אצל המין הנגדי. כל הדוגמנים עם הקוביות.
עד עכשיו תמיד אמרתי כמה אני לא אוהבת את הגוף שלי. כמה אני חושבת שהוא מכוער ומגעיל.
עכשיו אני מבינה דבר אחד. המימדים של הגוף שלי, הם אך ורק אשמתי.
מה שאני חושבת עליו, זאת אשמת החברה.
אם למישהו יש הסבר טוב ללמה אין מידות גדולות בחנויות רגילות פה בארץ.. אני מתחננת, תסבירו לי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
