אני לא יודעת איך להסביר מה עובר עליי בזמן האחרון אבל זה ככה כבר כמה חודשים וזה הפך לדבר כל כך יומיומי ואני כבר לא מנסה לשנות, רק לעבור נושא. יותר מידי זמן שלא הייתה לי פגישה עם הפסיכו ולא טוב לי.
בקיצור, יש לי מגן מחר באזרחות, מועד ב, ניסיתי ללמוד, לא למדתי, אני לא מצליחה ללמוד, אני לא יודעת כלום.
למה תמיד כשאני הכי צריכה מישהו, בן או בת אדם, החדר ריק. בדרך כלל החדר מפוצץ ואני מייחלת ללהיות לבד כבר, שיעזבו אותי בשקט, אבל אני פשוט צריכה ממש חיבוק עכשיו.
בא לי למחוק כל דבר שאי פעם כתבתי, לא להשאיר אף זכר, לשרוף כל מחברת ולמחוק את הבלוג. אני לא יודעת להסביר למה.
היומיים האלו היו נהדרים רק בזכות האנשים שעשו אותם כאלה. בזכות האנשים שעשו אפילו את הדבר הקטן ביותר. הכל היה כל כך משמעותי בשבילי, כל כך חשוב. אולי בני אדם לא כל כך נוראים אחרי הכל.
אז אני פאקינג בת 18. מרגש.
בסופו של דבר, הצלחתי להגיע למטרה שהצבתי לעצמי היום, הצלחתי להנות.
אולי יש יתרון בלהיות עצובה הרבה, פתאום להיות שמחים זה אחד הדברים הכי מדהימים ביקום. אפילו השמחה הכי קטנה מקבלת משמעות גדולה.
אתמול הכנתי עוגה כי ההורים שלי הזמינו אורחים. היום בבוקר אמא אמרה לי שהרבה אנשים אהבו אותה ממש. אז יאי.
הייתי אתמול בדוכן דיסקים ודיברתי בערך שעה עם המוכר שם, הוא היה ממש חמוד. בסוף שאלתי אם הם צריכים עובדים והשארתי את המספר טלפון שלי. אני ממש מקווה שהם יתקשרו. אני ממש רוצה לעבוד שם. That's the dream.
סיפרתי להורים על השנת שירות שבחרתי. זה לא בדיוק הוביל לדברים טובים אבל לפחות סיפרתי להם.
נפגשתי עם חברה מהבית שלא ראיתי דיי הרבה זמן. לצערי הקשר דיי מתפורר.
בזמן האחרון אני מסתובבת הרבה עם שמלות. זה ממש ממש כיף.
נשארו לי רק עוד 3 בגרויות. פאק. אני בקושי לומדת.
סוף השנה ממש ממש ממש קרוב. אני לא יכולה להסביר לכם כמה זה נפלא.
עוד 8 ימים יש לי יום הולדת. אני לא יודעת עד כמה אני שמחה אבל היי, עוד 8 ימים אני יכולה לקנות בירה בעצמי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
