נהנתי כול כך.

אפילו כמעט התחלתי לבכות כשהם ניגנו את hey ואז שוב פעם כשהם ניגנו את Indie Cindy.

אני גם לא בטוחה למה, אבל נראה לי שזה בעיקר בגלל שמאז שאני זוכרת את עצמי אני מקשיבה למוסיקה שלהם,

אז זה העלה לי המון זכרונות טובים ולא טובים.  ופראנק בלאק תמיד היה דמות שהזדהתי איתה (למרות שזה קצת מוזר...

הוא גבר בן 49 ואני ילדה בת 14 XD) ולראות אותו ולשמוע אותו לייב פשוט היה אדיר.

במשך כול ההופעה נמרח לי חיוך מטומטם על הפנים שעדיין לא יורד,

ובאיזשהו שלב הקמטים שעל המצח שלו נראו לי כמו עין שלישית...

הכול כנראה בגלל שהם ממש עשו לי דייסה מהמוח :)