הוא העביר מבט אחרון בחדר. שום דבר לא יכול להסגיר את מה שקרה שם לילה שעבר. הוא החליף מצעים, שרף את בגדיה וגופתה. אבל עדיין הריח אפף את האוויר. ריח המוות.
הוא שם על עורו את כפפותיו הלבנות וליטף את כוס התה. מעביר את אצבעותיו על כל קימור וקימור של הכוס הישנה.
והדפיקה נשמעה בדלת.
"לעזאזל!" הוא סינן וקם מיד מהכורסא. הוא מיהר אל הדלת ובירך את האורחים שעמדו בפתח אחוזתו. גבר ואישה. נשואים.
הוא גלגל את עיניו. הוא נתקל במקרים כאלה רבות בעבר, זה לא היה מכובד, שאישה תבוא לבדה לביתו של זר בתקופה הזו, אבל בכל זאת קיווה שהפעם יצטרף לעשות פחות עבודה.
הוא הכניס את האורחים, הושיב אותם ולגם מהתה שלו. הטעים היה נוראי, הוא הרגיש את הקיא האדמדם עולה בגרונו, אך מיד התעשת. "ברוכים הבאים!" הוא חייך.
דרקולה הושיב את הזוג על הספה, והתיישב בחזרה על הכורסא שלו. "ומדוע באתם אליי ביום קריר שכזה?"
האישה פתחה את פיה אך מיד היססה. דמעות עלו בגרונה והיא נשענה על כתפו של בעלה בצער. זה ליטף אותה, לחש לה מילה טובה ובעודו ממשיך לערסל את אשתו הקטנטונת, שהייתה צעירה להפליא ענה לדרקולה. "אשתי, אדוני הרופא, מתקשה ללדת. רצינו לבדוק, אם זה מצב בלתי הפיך."
דרקולה נראה משועמם מרגע לרגע. הוא לא האמין עד כמה אדיוטים האנשים שבאים אליו, אחד אחרי השני- אחד מטומטם יותר מזה שלפני.
הוא נשען על הכורסא, הוריד מידיו את הכפפות והניח ליד כוס התה. "אני אבדוק מה אוכל לעשות." הוא חייך וקם אל האישה, שהמשיכה לבכות את כתפי בעלה. דרקולה הרים את ראשה וחייך. "ומה שמך?" הוא שאל ברכות.
"פ.. פל..ר.. פלורין." היא רעדה וניגבה את דמעותיה במהירות. דרקולה הושיט לה את ידו, ומיד וויתר. "הורדת את הכפפות, מטומטם!" התת מודע שלו גער עליו. זה בסדר, דרקולה היה רגיל לכך.
הוא ניגש אל המרפאה שלו וסימן לפלורין לבוא אחריו. בעודו סוגר את הדלת, דרקולה שמע את בעלה של פלורין צועק וממלמל מספר מילים. מה שהצליח להבין היה. "אם תיגע בה, אני אהרוג אותך"!
א'- כן בטח, כאילו שתצליח.
ב'- אני לא מבטיח שום דבר.
הוא הסתובב אל פלורין. הוא לא זכר שום דבר מהלילה הזה. בוקר מאוחר יותר הוא מצא את עצמו מקיא את התה לאסלה, ליד שתי גופות. של גבר נאה, ושל אישה צעירה בשם פלורין, שלא תוכל ללדת לעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
•StoryTeller•