אני רוצה להרגיש מועילה ושזקוקים לי. אני רוצה להרגיש שאני הצלחתי להציל חיים, שהצלחתי לעזור למישהו. אני רוצה לרפא מחלות ולהחזיר לאנשים את הבריאות שלהם, אני רוצה לראות אנשים שמחים ולדעת שזה בגללי. 

שנה שעברה, התנדבתי בבית אבות שנמצא ליד בית הספר שלי. הייתי שם משהו כמו 5 פעמים, וממש שמחתי ללכת לשם, בניגוד לילדים אחרים שבאו איתי רק כדי לפספס שיעור. קרה שם משהו שאני זוכרת עד עכשיו (טוב, זה קרה לפני חצי שנה, אבל זה לא העניין פה)- ישבתי ליד קשיש שלא דיבר איתי. חשבתי שזה בגלל שהוא לא יודע עברית, או שהוא אילם או סתם עייף. הוא התעטש, ואמרתי לו ״לבריאות״. הוא אמר לי תודה, ולא כל כך התרגשתי מזה, כי.. אתם יודעים, קצת קשה להתרגש מהנימוס של אנשים אחרים. אחת מהאחיות שהיו שם אמרה לי לפני שהלכתי שהאיש הזה לא מדבר, וגרמתי לו לדבר פעם ראשונה מזה המון זמן. אין לכם מושג כמה שמחתי- אני, סוודר, זאת ששונאת את עצמה ומאמינה שהיא לא עוזרת בכלום, הצליחה לגרום למישהו לדבר. שאלתי, והאיש הזה מת. אני לא יודעת אם היו לו ילדים, או מישהו אחר שהיה עצו כי הוא נפטר, אבל אני הייתי די עצובה כששמעתי על זה. האיש הזה גרם לי להעריך את הדברים והמחוות הקטנות שאני עושה- הוא גרם לי להבין שלפעמים קצת יחס יכול לשנות המון, והבנתי שזה נכון גם לגביי. אם מישהו היה אומר לי לפעמים שלום בבוקר, כשהייתי בכיתה ח׳, אז אולי הייתי מרגישה קצת פחות לבד, והייתי יכול להיות שמחה הרבה קודם. 

בגלל זה אני רוצה להיות רופאה, כזאת שתיתן לחולים שלה יחס חוץ ממרשמים לתרופות. אני רוצה לעזור לכאלו שלא יכולים לעזור לעצמם. אני רוצה להרגיש שאני עובדת בעבודה הזו בשביל לתרום מעצמי ומהידע שלי לאחרים, לא בשביל להרוויח כסף. 

חוץ מזה, רפואה ממש מעניינת אותי. נוירולוגיה, פסיכולוגיה (איפה תמצאו עוד מישהי שיודעת מה זה סכיזופרניה ותסמונת מינכאוזן עוד לפני גיל 13? ), אנטומיה, גנטיקה, היסטולגיה, המטולוגיה וקרדיולוגיה.. יש עוד המון תחומים ברפואה שמעניינים אותי, ואני ממש רוצה ללמוד עליהם. 

נתראה עוד עשר שנים בלימודי הרפואה :) 

סוודר.