אני מתחילה לגלוש באתר הזה יותר ויותר, ויש כאן המון בלוגריות בערך בגילי שאני חושבת שהן אדירות. בגלל שאני גרועה בקשרים אנושיים גם באינטרנט, אני פשוט אשאיר את המשפט הזה כאן ואקווה שתשאלו אותי מי. ככה אני לא ארגיש אני מתחנפת בשביל תגובות. אם הייתי מתחנפת, הייתי משאירה תגובות ״בלוג יפה, מוזמנ/ת לשליייי!11!!1״, אבל אני לא. הא. 

ההורים שלי שמחים שעובדיה יוסף מת. אני יכולה להבין אותם, כי אני חילונית שלא מאמינה באלוהים, כלומר חילונית מהסוג שהוא הכי שנא (לפי התיאוריה שלי), והוא אמר דברים לא ממש נחמדים על חילונים, אבל אני לא חושבת שאני יכולה לשמוח על מוות של מישהו. לפני שנתיים, הייתי בטיול שנתי בירושלים, ובאיזשהו שלב הגעתי להר הרצל. המדריך התחיל לדבר על מלחמות ואז על חיילים שמתו, ואני פשוט לא יכולתי להפסיק לבכות. אני שונאת מוות. כן, אולי ההשוואה הזו לא משהו כי בניגוד לעובדיה יוסף, החיילים שמתו דווקא כן הועילו למדינה, אבל תסתדרו עם זה.

היום שני אנשים שונים אמרו שאני חמודה וזה משעשע כי אני הכי לא חמודה. להגיד שאני חמודה זה כמו להגיד שלוולדמורט יש פוטנציאל להיות דוגמן על. 

כשחושבים על זה, יש לו את הפוטנציאל.