היי. אני מרגישה מוזר. בעצם, לא מוזר. אולי ריקנות זו המילה שמתאימה להרגשה הזו. אני לא עצובה, וזה מעולה, אבל אני גם לא שמחה. אני גם לא אוהבת את זה שהכל אצלי זה שחור או לבן-
או אושר או אומללות
או הכל או כלום
או ניצחון או הפסד
או יאוש או תקווה
וכו׳. אני שונאת את זה שכשאני מרגישה משהו, זה תמיד יהיה קיצוני וישתנה מהר. גיל ההתבגרות זה דבר נוראי. הייתי מעדיפה שיקפיאו אותי וישימו אותי איפשהו עד שאני אתבגר, זה יכול לחסוך כל כך הרבה דברים.
לפני כמה ימים/שבועות/עידנים כתבתי פוסט קצרצר על חולצת המחזור שלי, ויש לי עדכון. בסוף נבחרה חולצה ורודה. ורוד פוקסיה. אני יודעת קצת שטחי ומכליל מצידי, אבל אגיד את זה בכל זאת- אני מפחדת שכל פעם שאני אלבש אותה אני ארגיש ואראה פרחית.
ושיר, כי אני לא מפסיקה לשמוע אותו וככה גם אתם צריכים להיות:
http://m.youtube.com/watch?feature=youtu.be&v=Bndf5HBylj8&desktop_uri=%2Fwatch%3Fv%3DBndf5HBylj8%26feature%3Dyoutu.be
אם מישהו יסביר לי איך להוסיף סרטונים וקישורים לפוסט, הוא יזכה באהבתי הנצחית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סוודר