וואו, לא עידנתי כאן עידנים. זה קרה כי התכוננתי למבחן, התארגנתי לטיול השנתי (שיהיה לי ביום ראשון), והכנתי שני דו״חות מעבדה בכימיה (שעליהם קיבלתי 100, דרך אגב). חוץ מזה, לא ממש היה לי על מה לכתוב.. טוב, אני רוצה להפסיק עם ההתנצלויות חסרות הטעם האלו ולהגיע ישר לעניין שלשמו התכנסנו כאן היום (אני ממש אוהבת לומר את זה.)-
יש לי חברה (אני לא בטוחה שאני צריכה לקרוא לה ככה.. בפוסט הזה אני אקרא לה ״מישהי״.), וכשהיא איתי בכיתה והיא צריכה מישהי לעבודות הקבוצתיות, היא מיד בוחרת אותי. כשאני נראית עצובה בשיעור, היא שואלת אותי אם אני בסדר בהפסקה. הבעיה מתחילה כשאנחנו מחוץ לכיתה. כל פעם, ואני מדגישה- כל פעם, שאנחנו עוברות במסדרון של השכבה שלי, לא משנה את מי היא תראה, היא תעזוב אותי לבד ותדבר איתו. גם אם לפני זה היא אמרה שהיא שונאת את אותו האדם. האמת, כשחושבים על זה, זה קורה גם בכיתה. היא רק מחכה שמישהו יתחיל איתה שיחה בשביל שסוף סוף היא תוכל להיפטר ממני.
אני תוהה אם זו חברות חד צדדית (מצידי) ומלאה באינטרסים מצידה. אני מכירה את אותה הילדה כבר חמש שנים, ואני שמתי לב לזה רק עכשיו. היא איתי רק בשביל שהיא לא תהיה לבד, וברגע שיש לה אפשרות יותר טובה ממני, היא עוזבת אותי. זה די מגעיל מצידה, אני מניחה.
אני באמת חברה כל כך גרועה? כל מה שאני זה דרך להתחמק מהבדידות?
אוף.
סוודר, ששמחה על זה שהיא סוף סוף יכולה להתלבש בהתאם לכינוי שלה.
אה, והנה שיר שאם אי פעם מישהו יקדיש לי אותו אני אהיה מאושרת- http://m.youtube.com/watch?v=hzn-1O5NoUI