זה נשמע הרבה יותר טוב מלהגיד ״אני אוהבת ריח בולט של בקטריות מהאדמה״.

היי. 

חזרתי מהטיול השנתי (נשמע לי קצת מיותר להגיד את זה, זה לא שאתם חושבים שאני כותבת לכם בתוך אוהל..) והאמת שהיה די בסדר. כן, הייתי לבד רוב הטיול (ובשאר הזמן דיברתי עם המש״צ הנחמד שהיה לכיתה שלי.) אבל זה יותר טוב מכל הזמן להיות לבד, היו נופים מדהימים במסלול, אחרי שהשמש שקעה ראיתי את הכוכבים והם היו ממש יפים (ואפילו זיהיתי כמה קבוצות כוכבים! קסיופאה זו הקבוצה האהובה עלי), ובכיתי רק פעם אחת- זה היה כשהגעתי למאהל. החלטתי שנמאס לי להיות לבד כשכולם נמצאים עם עוד מישהו, אז הלכתי להתבודד (אתם בטח חושבים שמשעשע שמישהי ששונאת להיות לבד הלכה להתבודד. לא עשיתי את זה בשביל להיות לבד, עשיתי את זה כי שנאתי לראות שכולם זה עם זה ורק אני שקופה ולא שמים לב אליי. לא שזה עזר, עדיין שמעתי אותם). בסוף חזרתי למאהל אחרי ארבעים דקות של בכי וצפייה בכוכבים בגלל שמי שהייתה איתי באוכל ובאוהל חיפשה אותי. קחו לכם חמש דקות לחשוב על הסיבה שהיא חיפשה אותי. תנחשו למה. תזכרו שאנחנו חברות מאז היסודי. 

כי היא דאגה לי? כי היא רצתה לדבר איתי?

לא. 

היא פשוט רצתה שאני אעזור לה להכין כריכים לבוקר. נחמד מצידה לחכות לי, נכון? 

היא זיהתה שבכיתי והיא שאלה אותי למה. אמרתי לה ״איך זה שמצד אחד אכפת לך ממני, ומצד שני.. כשאני צריכה אותך, את תהיי אדישה כלפיי?״. זה היה היה אחרי יום שלם שבו בקושי החלפנו מילה במסלול. מצד אחד, לפעמים אני חושבת שבאמת אכפת לה, אבל כשאני צריכה אותה היא לא תהיה שם בשבילי. לפני שהלכתי לבכות, היא שאלה אותי כל הזמן אם הכל בסדר, אבל לא אמרתי לה את האמת (יכול להיות שגם אני קצת אשמה), אבל זה בגלל שחשבתי שזה קצת צבוע, לשאול מישהו שברור לחלוטין שהוא לא בסדר שאלה שברור לחלוטין שהוא לא הולך לענות עליה (חוץ מזה, זה לא שהיה לה אכפת. היא הגיעה למאהל ופשוט הסתלקה כדי לדבר עם אנשים מכיתות אחרות). היא מכירה אותי מספיק זמן בשביל לדעת מתי אני לא בסדר גם בלי לשאול. 

אני בסדר, אלה האנשים שאיתי שהורסים את זה.