(וואו, איזו כותרת)

כמו שאתם יודעים (איך אפשר שלא? דוחפים את זה בכל חור), היום זה הוולנטיין.

יש לי כמה בעיות עם זה-

הראשונה היא הצביעות של אנשים- אין להם בעיה להטיף נגד ערב השנה האזרחית, ולחגוג את הוולנטיין- חג שחל בגלל קדוש נוצרי. 

השנייה היא העובדה שבנות בגילי- בכיתה ט', מתלוננות על זה שהן לבד בוולנטיין. זו גישה קצת מיושנת מצידי, אבל אני באמת לא מאמינה בקשרים רומנטיים לפני התיכון. מה יעשו בהם כבר? יחזיקו ידיים בשיעור מתמטיקה? (חוץ מזה, רובן לבד פשוט בגלל שאף אחד שאהב אותן "לא עמד בסטנדרטים שלהן.")

אני חשבתי על זה, ויש להמון אנשים בגילי נטייה להתנהג כמו מבוגרים. זה קצת דפוק בגלל שיהיו להם המון שנים להתנהג בצורה כזו, והם עושים את זה עכשיו, כשיש להם זמן מוגבל מאוד להתנהג כמו נערים. חוץ מזה, הם גם לא עושים את זה טוב. למה בכלל להקדים כל כך את השנים האלו?
 

זה בעיקר מתבטא בזה שרק שתי בנות בכיתה שלי (אני ועוד אחת) הולכות בלי עקבים ובלי איפור. בזה שכל אחת שואלת את השנייה מה היא תעשה בוולנטיין.

אני גם לא מבינה את הטירוף הזה של לנסות למצוא מישהו לבלות איתו את היום הזה. "העיקר שיהיה לי חבר בוולנטיין". כן. אחלה. הוא יכול להיות הבן אדם שהכי לא מתאים לך בעולם, אבל היי, יש איתך מישהו בוולנטיין. שניכם הצלחתם להתנהג לפי המוסכמות החברתית המטופשת הזו. 

ואם כבר להביע אהבה, למה דווקא בוולנטיין או בטו באב? אף פעם לא היה לי חבר (וכרגע גם לא נראה לי שיהיה אי פעם, אבל זה כבר לפוסט אחר :)), אבל אולי בגלל שראיתי יותר מדי סרטים של דיסני אני חושבת שאהבה זה לא משהו שצריך לשמור ליומיים בשנה. צריך להביע אותה הרבה יותר, צריך לגרום לאדם שאיתך להבין שאת\ה אוהב\ת אותו כל הזמן ולא רק ב"חגים" המטופשים האלו.

רוב מי שהעזתי לדבר על זה איתו אמר לי שאני סתם ממורמרת כי אין לי אף אדם לבלות איתו את היום. בטח, אני ממש מבואסת מזה שאני לא הצלחתי למצוא מישהו שיהיה איתי רק בשביל שאני לא ארגיש שונה היום. אני באמת מצטערת שאני לא הולכת לאכול בן&ג'רי ולצפות בסרטים רומנטים לבד עם הרחמים העצמיים שלי. מצטערת שמבחינתי זה בסך הכל עוד יום שישי. אם אני ארצה לחגוג את הוולנטיין בעתיד, יהיו לי כל כך הרבה שנים לעשות את זה. 

וואו, אני לא ממש עצובה היום. יאי.

סוודר, שבשבילה נורמות חברתיות זה לחלשים