האמת שזה נושא שאני רוצה לעשות עליו פוסט כבר המון זמן.

אני לא מבינה את התועלת שבמערכת החינוך שלנו אם היא גורמת לאנשים בגילי לחשוב בגישה כזו. לרצות לדעת משהו על נושא כלשהו רק בגלל שמקבלים על זה ציון או סתם תמריץ כמו בונוס. אני רוצה לדעת על דברים כי הם מעניינים אותי, לא כי איזה פקיד במערכת החינוך החליט שראוי שאני אדע אותם. 

למה מחשיבים את התלמידים כסתם עוד בורג במערכת, ולא כדבר שהמערכת נוצרה למענו? 
אני מסכימה שרוב מה שמלמדים אותי הוא חשוב. אבל אני לא מבינה למה צריך לדלג על עוד דברים חשובים. למה משקיעים במתמטיקה ולא בשיעורי חינוך או ספרות או, נניח, ביולוגיה? אני לא מבינה למה כל שנה, כשיש סקרים שמשווים בין מדינות מפותחות שונות (OECD), ישר יש אנשים שקופצים ומצקצקים בלשון שלהם ואומרים שהחינוך לא טוב. ברור שהחינוך שלנו לא טוב! למה שלא תעשו עם זה משהו במקום רק להתלונן?

מחנכים אותי להיות טיפשה. מחנכים אותי לדעת על נושאים מסויימים, אבל לא מחנכים אותי לרצות לדעת על נושא כלשהו אם אני לא אקבל בתמורה משהו. 

הממוצע שלי הוא קצת מעל 90, זה לא שאני לא רוצה ציונים גבוהים. ברור שאני רוצה ציונים גבוהים, אבל בניגוד לרוב התלמידים שבשכבה שלי, אני גם רוצה ללמוד כדי לדעת. 

אני זוכרת סיטואציה מכיתה ד', אחרי החופש הגדול. אני ועוד כמה ילדים הלכנו לשיעור אמנות (דרך אגב, זו טעות נפוצה- "אמנות" זה ART ו"אומנות" זה SKILL, מקצוע) וכולם התלוננו על כמה שבית ספר זה מיותר ונורא, ורק אני אמרתי שדווקא כיף לי בו. אני גם הייתי 50% מהאנשים שאהבו לקרוא בשכבה שלי (והייתה עוד אחת מהכיתה שלי שהייתה חברה שלי. בערך. היא לא ממש אהבה אותי אבל לאף אחת מאיתנו לא היו חברים אחרים, אז הסתדרנו). אני חושבת שמה שמערכת החינוך עושה כרגע שגוי- מחנכים אותנו לדעת חומר מסויים ולא לאהוב את הידע, רק לאהוב את מה שאנחנו מרוויחים בגללו: ציון טוב שמוביל להערכה מההורים, מהמורה ומהחברים שלך לכיתה.

ביסודי החשיבו אותי ל"חנונית" בגלל הציונים שלי, עכשיו אני נחשבת כנורמלית. עדיין כיף לי בבית ספר, אבל האמת שאת רוב הלמידה שלי אני כבר מזמן עושה בויקיפדיה או עם ספרים או סתם באתרים שמעניינים אותי. אני שמחה שיש כל מיני מסגרות להעשרה מחוץ לתחום בית הספר (נוער שוחר מדע, אוניברסיטת תל אביב <3 האמת שפרשתי כי הייתי עמוסה, אבל היה כיף כל עוד זה נמשך. הייתי חברה בעוד מסגרות אבל אנונימיות זה נחמד.) לאנשים בגיל שלי.

 

סוודר, שלא לומדת בשביל הממוצע שלה אלא בשביל הידע.