אוקיי,
אז יש לי אח קטן (ועוד כמה אחים). נחשו מה? הוא אוטיסט. לא אוטיסט כמו ההגדרה
השגויה שרוב האנשים חושבים עליה.
הוא
בספקטרום הגבוה, הוא לומד בבית ספר רגיל (עם סייעת) והוא איש קטן ואדיר. יש לו
בעיות בתקשורת עם אנשים, אבל רובם מחשיבים את זה כביישנות. ההורים שלי אומרים שהוא
צריך להשתלב בחברה, אבל הם בכל זאת ביקשו תעודת נכה בשבילו. זה קצת דפוק. כן, יש
עליו המון הוצאות, אבל גם לי ולשאר האחים שלי יש לא פחות מהן. הוא מאוד מודע
לבעיות שלו, הוא אפילו משתמש בהן בשביל להתחמק ממטלות ("יש לי PDD! אני לא צריך למלא את המדיח!"). אני לא מבינה למה מישהו
שנמצא במצב שלו צריך לקבל תעודת נכות.
האם
ההטבות שהתעודה הזו מאפשרת מצדיקות את זה שעצם הקבלה שלה מפרידה בינו לבין החברה?
אני קצת מצטערת שאני אומרת את זה, אבל כשאני אומרת לאנשים שיש לי אח אוטיסט, הם לא
בדיוק מנסים להבין מה זה. הם צמודים לסטיגמה של האדם שמרייר בכיסא גלגלים, לא לזה
שלא דיבר עד גיל 5 ועכשיו הוא כמו כל אדם אחר. עכשיו נראה איך הם יגיבו כשההורים
שלי יוציאו את כרטיס הפלסטיק הזה ויביאו את זה לקופאי.
השנה
זו שנת "האחר הוא האני" במערכת החינוך. אני קוראת לזה בולשיט. כשבשיעור
לשון מקריאים לנו קטע ששמו הוא "להיות אחות לאוטיסט", וישר מדברים על
אדם בן 20 פלוס שלא מוצא מקום בחברה, אני לא קוראת לזה היכרות עם האחר, אני קוראת
לזה ניסיון לגרום לנו לרחם על האחר. אני לא חושבת שצריך לרחם על אוטיסטים, צריך
לקבל אותם. צריך להבין שזה שמישהו לא מתקשר לא בהכרח אומר שהוא לא חושב כמוך.
ובהחלט לא צריך לתת למורה שכל הידע שלה על אוטיזם מגיע מ"פלפלים צהובים"
לדבר על זה. רוצים לקיים את שנת "האחר הוא האני"? קחו אותנו לבתי ספר של
אוטיסטים, תביאו אוטיסט בוגר להרצות, תביאו הורים של אוטיסטים. אל תלמדו קטע
סובייקטיבי על הנושא.
כמעט
התחלתי לצעוק בשיעור הזה על המורה שלי ועל הכיתה שלי. עד כמה אנשים יכולים
להיותצרי אופקים? אוטיסטים הם אנשים בדיוק כמוכם, הם רק מתקשרים או רואים את העולם
אחרת. איך זה שאתם הרוב גורם לכל מיעוט שונה במעט להיות כל כך זר לכם? כל כך מוזר
ומפחיד?
ועוד
משהו שמפריע לי- תעשיית הקשב והריכוז. המון ילדים הולכים למאבחן, ומקבלים אבחון
שבו מפורט על כל הבעיות שיש להם. מבעיית לחץ ועד לבעיית קשב וריכוז. אני חושבת שזה
אידיוטי ומיותר. למה ילד שלא לומד למבחנים הולך לאבחון ומקבל הטבות שהוא לא ראוי
להן?
יש לי אח גדול שנוראי בלימודים פשוט כי הוא יושב מול המחשב כל היום. ההורים
שלי
החליטו לקחת אותו לאבחון, וטא דאם, מסתבר שיש לו הפרעת קשב וריכוז והוא צריך
תוספת
זמן+פטור מערבית+דף נוסחות למתמטיקה. זה לא רק הוא. אני חושבת שלפחות חצי
מהשכבה
שלי פנו למאבחן והשיגו הטבות. למה לפני 40 שנה אנשים הגיעו להישגים טובים
בלי
הטבות, והיום זה לא קורה? לפעמים נדמה לי שלאנשים "רגילים" מהשכבה
שלי
יש יותר הטבות מלאחי האוטיסט. יש אפילו אחד שהצליח איכשהו להשיג פטור מכל
מקצוע
מדעי. מסתבר שקיים כזה דבר.
גם
שי פירון מעצבן אותי. אני שמחה שהוא רוצה לשנות כאן דברים, באמת, אבל למה שינויים
כל
כך דרסטיים? אני מפלח האוכלוסייה שיספוג את השינויים האלה (שנה הבאה תיכון), ואני
לא חושבת שזה הוגן שאני ועוד כל כך הרבה אנשים נהיה שפני הנסיונות שלו. משעשע אותי
שבשנת "האחר הוא האני" הוא רוצה להפחית בלימודי הערבית. מה קרה, אוטיסטים
נחשבים וערבים לא? אני לא אוהבת ללמוד ערבית, אני שונאת להשקיע בזה למרות שזה די
קל לי, אבל אני חושבת שזה בהחלט לא הוגן שהוא עושה את זה. גם הבנתי שהוא הולך
לשנות את הרמות של הבגרויות במתמטיקה, ואני לא מבינה למה לשנות משהו שנראה שעבד די
טוב.
סוודר
שכבר לא לובשת סוודרים כי חם לה
https://www.youtube.com/watch?v=X4yFJqW2RUY שיר קצת עצוב אבל אני אוהבת אותו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סוודר