זה נשמע הרבה יותר טוב מלהגיד ״אני אוהבת ריח בולט של בקטריות מהאדמה״.

היי. 

חזרתי מהטיול השנתי (נשמע לי קצת מיותר להגיד את זה, זה לא שאתם חושבים שאני כותבת לכם בתוך אוהל..) והאמת שהיה די בסדר. כן, הייתי לבד רוב הטיול (ובשאר הזמן דיברתי עם המש״צ הנחמד שהיה לכיתה שלי.) אבל זה יותר טוב מכל הזמן להיות לבד, היו נופים מדהימים במסלול, אחרי שהשמש שקעה ראיתי את הכוכבים והם היו ממש יפים (ואפילו זיהיתי כמה קבוצות כוכבים! קסיופאה זו הקבוצה האהובה עלי), ובכיתי רק פעם אחת- זה היה כשהגעתי למאהל. החלטתי שנמאס לי להיות לבד כשכולם נמצאים עם עוד מישהו, אז הלכתי להתבודד (אתם בטח חושבים שמשעשע שמישהי ששונאת להיות לבד הלכה להתבודד. לא עשיתי את זה בשביל להיות לבד, עשיתי את זה כי שנאתי לראות שכולם זה עם זה ורק אני שקופה ולא שמים לב אליי. לא שזה עזר, עדיין שמעתי אותם). בסוף חזרתי למאהל אחרי ארבעים דקות של בכי וצפייה בכוכבים בגלל שמי שהייתה איתי באוכל ובאוהל חיפשה אותי. קחו לכם חמש דקות לחשוב על הסיבה שהיא חיפשה אותי. תנחשו למה. תזכרו שאנחנו חברות מאז היסודי. 

כי היא דאגה לי? כי היא רצתה לדבר איתי?

לא. 

היא פשוט רצתה שאני אעזור לה להכין כריכים לבוקר. נחמד מצידה לחכות לי, נכון? 

היא זיהתה שבכיתי והיא שאלה אותי למה. אמרתי לה ״איך זה שמצד אחד אכפת לך ממני, ומצד שני.. כשאני צריכה אותך, את תהיי אדישה כלפיי?״. זה היה היה אחרי יום שלם שבו בקושי החלפנו מילה במסלול. מצד אחד, לפעמים אני חושבת שבאמת אכפת לה, אבל כשאני צריכה אותה היא לא תהיה שם בשבילי. לפני שהלכתי לבכות, היא שאלה אותי כל הזמן אם הכל בסדר, אבל לא אמרתי לה את האמת (יכול להיות שגם אני קצת אשמה), אבל זה בגלל שחשבתי שזה קצת צבוע, לשאול מישהו שברור לחלוטין שהוא לא בסדר שאלה שברור לחלוטין שהוא לא הולך לענות עליה (חוץ מזה, זה לא שהיה לה אכפת. היא הגיעה למאהל ופשוט הסתלקה כדי לדבר עם אנשים מכיתות אחרות). היא מכירה אותי מספיק זמן בשביל לדעת מתי אני לא בסדר גם בלי לשאול. 

אני בסדר, אלה האנשים שאיתי שהורסים את זה. 

וואו, לא עידנתי כאן עידנים. זה קרה כי התכוננתי למבחן, התארגנתי לטיול השנתי (שיהיה לי ביום ראשון), והכנתי שני דו״חות מעבדה בכימיה (שעליהם קיבלתי 100, דרך אגב). חוץ מזה, לא ממש היה לי על מה לכתוב.. טוב, אני רוצה להפסיק עם ההתנצלויות חסרות הטעם האלו ולהגיע ישר לעניין שלשמו התכנסנו כאן היום (אני ממש אוהבת לומר את זה.)- 

אני תוהה אם זו חברות חד צדדית (מצידי) ומלאה באינטרסים מצידה. אני מכירה את אותה הילדה כבר חמש שנים, ואני שמתי לב לזה רק עכשיו. היא איתי רק בשביל שהיא לא תהיה לבד, וברגע שיש לה אפשרות יותר טובה ממני, היא עוזבת אותי. זה די מגעיל מצידה, אני מניחה.  

אני באמת חברה כל כך גרועה? כל מה שאני זה דרך להתחמק מהבדידות? 

אוף. 

סוודר, ששמחה על זה שהיא סוף סוף יכולה להתלבש בהתאם לכינוי שלה. 

אה, והנה שיר שאם אי פעם מישהו יקדיש לי אותו אני אהיה מאושרת- http://m.youtube.com/watch?v=hzn-1O5NoUI

שלום לכם (רציתי לגוון ולא לרשום ״היי״ כמו תמיד).

מכיוון שהחיים שלי די שגרתיים וחוזרים על עצמם בזמן האחרון, אני אכתוב על משהו שיקרה בעתיד. עוד שבועיים אני אצא לטיול השנתי שלי, ואני מתה מפחד ומציפייה. מצד אחד, יהיו לי שלושה ימים עם שירותים כימיים, אוכל נוראי ובדידות (ואולי גם מחזור :( ), ומצד שני, סוף סוף אני אצא קצת מהבית, בלי שום מטלה. אני יודעת שיהיה נוף מדהים באזור שאהיה בו, וגם המון צמחים נדירים, ושמורת טבע שהייתי בה ואני ממש נהניתי.

האמת שהאוכל והשירותים (שאין :/ ) לא ממש מפריעים לי, הבעיה היא שאני לא רוצה ללכת לטיול שנועד לגבש את הכיתה שלי ולמצוא את עצמי לבד. זה קורה כל הזמן. אני תמיד יושבת לבד באוטובוס, בספסלים ובפעילויות הקבוצתיות, ואני לא אוהבת להרגיש כאילו שנשארתי בחוץ. פעם חשבתי שזה כי אני לא עושה מספיק מאמץ בשביל להשתלב, והיום אני יודעת שזה לא נכון (גאד, זה נשמע כל כך זקן. ״פעם, לפני שנים רבות, חשבתי כך, אבל היום אני כבר מבינה שזה לא נכון.״. האמת שחשבתי ככה עד לפני שנתיים ._.). אני לא יושבת מנודה בכיתה, מדברים איתי, אבל אין אף אחד שמעדיף אותי על פני מישהו אחר. אני שונאת להיות ברירת מחדל, ואני לא רוצה להרגיש את זה במשך שלושה ימים 24 שעות. בבית שלי יש לי מפלט- הבלוג הזה, אתרים שאני גולשת בהם.. בטיול אני אצטרך להיות עם האנשים שמעציבים אותי 24 שעות!

אני לא רוצה לצאת מהאוהל שלי באמצע הלילה רק בשביל להסתכל על הכוכבים, ולבכות שאני לא אחת מהם, רחוקה מהאנשים האלו.

אני באוהל עם חברה שלי, ויש לי תחושה שהסיבה היחידה שהיא איתי היא העובדה שאף אחד אחר לא רצה להיות איתה. נהדר. 

סליחה על הפוסט הדיכאוני הזה, אני לחוצה בגלל מבחן שיש לי בקרוב ולא התכוננתי אליו בכלל, וגם כי היום מישהו החליט שלצחוק על משהו רגיש אצלי זה הדבר הכי כיף שיש.

סוודר