לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

~כותרת מלאה שנאה עצמית, אבל שונה~


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2013    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

12/2013

שמחה זה לחלשים


שמתי לב שהתיאור של הבלוג שלי נוטף שנאה עצמית.



"סוודר, למה את אדומה?",
"כי חם לי".
"אז תורידי את הסווצ'ר!",
"אבל אז יהיה לי קר"...
האמת שהייתי אדומה כי הייתי על סף בכי.


אני כבר הרגשתי דחויה קודם. כמה שנים ברצף. צחקו עליי וריכלו עליי והייתי תמיד יושבת לבד באוטובוס ושותקת. יושבת בצד כשעושים דברים בזוגות בשיעור ספורט. עושה עבודות לבד. הכל. גם הייתי די שקופה. אתם בטח מכירים את הילד הזה שאף אחד לא מדבר איתו ואף אחד לא שם לב אליו. נעים להכיר, זו אני. פעם לא הייתי מודעת לזה. בניתי לעצמי מין חומות פסיכולוגיות מספרים. הייתי קוראת ספר ביום, וככה בהפסקות לא הרגשתי לבד. חבל שעכשיו הספרייה לא משהו..
מסתבר שזה שהרגשתי משהו קודם, לא אומר שהוא יהיה גרוע פחות בפעם השנייה (רגש לא פועל כמו חיסון :/).

פעם לא ממש הייתי מודעת לבדידות שלי. להרגשה הזו של דחייה. אולי בעצם כן הייתי מודעת, אני לא ממש זוכרת. בכל אופן, המצב הזה חזר אליי ואני שונאת את זה. אני שונאת את זה שחלק מהכיתה שלי נמצא בקבוצה בוואטסאפ, וכדי לצרף עוד אנשים הם עושים הצבעה, ואני אפילו לא הייתי מועמדת. אחד מאלו שהקימו אותה יושב לידי. אני שונאת את זה ששלושה ילדים מהכיתה שלי הלכו להסביר לכיתה אחרת על הפרויקט הכיתתי שלנו, וכששאלתי אם אני יכולה גם לבוא (בכל זאת, אני מתמצאת בפרטים שלו קצת יותר מהם) הם לא רצו. אני כבר לא סובלת את זה שלא משנה לאן הכיתה שלי תיסע. אני אשב לבד. אני לא רוצה לבוא ליום שדה שיש בחודש הבא- פשוט כי אני לא רוצה לשבת לבד, לצעוד לבד, ולאכול לבד. נמאס לי, באמת שנמאס לי, לדבר עם ה"חברות" היחידות שלי מהכיתה רק כשהן צריכות שאעזור להן להשלים חומר. ויש עוד כל כך הרבה דברים. אני הרגשתי דחויה 6 שנים, למה אני צריכה עוד 3? חבל שלא עברתי כיתה בתחילת השנה..

אולי אני אשמה בזה. הרי אין לי ביטחון עצמי, ואני לא אדם אסרטיבי במיוחד.. אבל איך לעזאזל אני אמורה לפתח אסרטיביות וביטחון, אם כל פעם שאני מנסה, מישהו הורס את זה ומערער אותי עוד יותר?
זה כמו שמישהו שנפל ינסה לקום, אבל כל פעם מישהו יפיל אותו שוב. 


יש לי בקשה אליכם- אם אתם רואים שמישהו לבד ועצוב, תנסו לעזור לו. אפילו רק לשאול "מה שלומך". אין לכם מושג כמה נחמד שמישהו, לשם שינוי, מתעניין בך.  

אני אעריך את זה מאוד, ואני בטוחה שזה ישמח את הילד.

סוודר, שפשוט מתה על הכינוי הזה
נכתב על ידי סוודר , 17/12/2013 17:45  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מִי, אָנִי ב-5/1/2014 13:05
 





Avatarכינוי:  סוודר

בת: 11

Skype:  sveder14 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
733
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , בלוגים קצרי מועד
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסוודר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סוודר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)