האמת שזה נושא שאני רוצה לעשות עליו פוסט כבר המון זמן.

אני לא מבינה את התועלת שבמערכת החינוך שלנו אם היא גורמת לאנשים בגילי לחשוב בגישה כזו. לרצות לדעת משהו על נושא כלשהו רק בגלל שמקבלים על זה ציון או סתם תמריץ כמו בונוס. אני רוצה לדעת על דברים כי הם מעניינים אותי, לא כי איזה פקיד במערכת החינוך החליט שראוי שאני אדע אותם. 

למה מחשיבים את התלמידים כסתם עוד בורג במערכת, ולא כדבר שהמערכת נוצרה למענו? 
אני מסכימה שרוב מה שמלמדים אותי הוא חשוב. אבל אני לא מבינה למה צריך לדלג על עוד דברים חשובים. למה משקיעים במתמטיקה ולא בשיעורי חינוך או ספרות או, נניח, ביולוגיה? אני לא מבינה למה כל שנה, כשיש סקרים שמשווים בין מדינות מפותחות שונות (OECD), ישר יש אנשים שקופצים ומצקצקים בלשון שלהם ואומרים שהחינוך לא טוב. ברור שהחינוך שלנו לא טוב! למה שלא תעשו עם זה משהו במקום רק להתלונן?

מחנכים אותי להיות טיפשה. מחנכים אותי לדעת על נושאים מסויימים, אבל לא מחנכים אותי לרצות לדעת על נושא כלשהו אם אני לא אקבל בתמורה משהו. 

הממוצע שלי הוא קצת מעל 90, זה לא שאני לא רוצה ציונים גבוהים. ברור שאני רוצה ציונים גבוהים, אבל בניגוד לרוב התלמידים שבשכבה שלי, אני גם רוצה ללמוד כדי לדעת. 

אני זוכרת סיטואציה מכיתה ד', אחרי החופש הגדול. אני ועוד כמה ילדים הלכנו לשיעור אמנות (דרך אגב, זו טעות נפוצה- "אמנות" זה ART ו"אומנות" זה SKILL, מקצוע) וכולם התלוננו על כמה שבית ספר זה מיותר ונורא, ורק אני אמרתי שדווקא כיף לי בו. אני גם הייתי 50% מהאנשים שאהבו לקרוא בשכבה שלי (והייתה עוד אחת מהכיתה שלי שהייתה חברה שלי. בערך. היא לא ממש אהבה אותי אבל לאף אחת מאיתנו לא היו חברים אחרים, אז הסתדרנו). אני חושבת שמה שמערכת החינוך עושה כרגע שגוי- מחנכים אותנו לדעת חומר מסויים ולא לאהוב את הידע, רק לאהוב את מה שאנחנו מרוויחים בגללו: ציון טוב שמוביל להערכה מההורים, מהמורה ומהחברים שלך לכיתה.

ביסודי החשיבו אותי ל"חנונית" בגלל הציונים שלי, עכשיו אני נחשבת כנורמלית. עדיין כיף לי בבית ספר, אבל האמת שאת רוב הלמידה שלי אני כבר מזמן עושה בויקיפדיה או עם ספרים או סתם באתרים שמעניינים אותי. אני שמחה שיש כל מיני מסגרות להעשרה מחוץ לתחום בית הספר (נוער שוחר מדע, אוניברסיטת תל אביב <3 האמת שפרשתי כי הייתי עמוסה, אבל היה כיף כל עוד זה נמשך. הייתי חברה בעוד מסגרות אבל אנונימיות זה נחמד.) לאנשים בגיל שלי.

 

סוודר, שלא לומדת בשביל הממוצע שלה אלא בשביל הידע.

(וואו, איזו כותרת)

כמו שאתם יודעים (איך אפשר שלא? דוחפים את זה בכל חור), היום זה הוולנטיין.

יש לי כמה בעיות עם זה-

הראשונה היא הצביעות של אנשים- אין להם בעיה להטיף נגד ערב השנה האזרחית, ולחגוג את הוולנטיין- חג שחל בגלל קדוש נוצרי. 

השנייה היא העובדה שבנות בגילי- בכיתה ט', מתלוננות על זה שהן לבד בוולנטיין. זו גישה קצת מיושנת מצידי, אבל אני באמת לא מאמינה בקשרים רומנטיים לפני התיכון. מה יעשו בהם כבר? יחזיקו ידיים בשיעור מתמטיקה? (חוץ מזה, רובן לבד פשוט בגלל שאף אחד שאהב אותן "לא עמד בסטנדרטים שלהן.")

אני חשבתי על זה, ויש להמון אנשים בגילי נטייה להתנהג כמו מבוגרים. זה קצת דפוק בגלל שיהיו להם המון שנים להתנהג בצורה כזו, והם עושים את זה עכשיו, כשיש להם זמן מוגבל מאוד להתנהג כמו נערים. חוץ מזה, הם גם לא עושים את זה טוב. למה בכלל להקדים כל כך את השנים האלו?
 

זה בעיקר מתבטא בזה שרק שתי בנות בכיתה שלי (אני ועוד אחת) הולכות בלי עקבים ובלי איפור. בזה שכל אחת שואלת את השנייה מה היא תעשה בוולנטיין.

אני גם לא מבינה את הטירוף הזה של לנסות למצוא מישהו לבלות איתו את היום הזה. "העיקר שיהיה לי חבר בוולנטיין". כן. אחלה. הוא יכול להיות הבן אדם שהכי לא מתאים לך בעולם, אבל היי, יש איתך מישהו בוולנטיין. שניכם הצלחתם להתנהג לפי המוסכמות החברתית המטופשת הזו. 

ואם כבר להביע אהבה, למה דווקא בוולנטיין או בטו באב? אף פעם לא היה לי חבר (וכרגע גם לא נראה לי שיהיה אי פעם, אבל זה כבר לפוסט אחר :)), אבל אולי בגלל שראיתי יותר מדי סרטים של דיסני אני חושבת שאהבה זה לא משהו שצריך לשמור ליומיים בשנה. צריך להביע אותה הרבה יותר, צריך לגרום לאדם שאיתך להבין שאת\ה אוהב\ת אותו כל הזמן ולא רק ב"חגים" המטופשים האלו.

רוב מי שהעזתי לדבר על זה איתו אמר לי שאני סתם ממורמרת כי אין לי אף אדם לבלות איתו את היום. בטח, אני ממש מבואסת מזה שאני לא הצלחתי למצוא מישהו שיהיה איתי רק בשביל שאני לא ארגיש שונה היום. אני באמת מצטערת שאני לא הולכת לאכול בן&ג'רי ולצפות בסרטים רומנטים לבד עם הרחמים העצמיים שלי. מצטערת שמבחינתי זה בסך הכל עוד יום שישי. אם אני ארצה לחגוג את הוולנטיין בעתיד, יהיו לי כל כך הרבה שנים לעשות את זה. 

וואו, אני לא ממש עצובה היום. יאי.

סוודר, שבשבילה נורמות חברתיות זה לחלשים