| 8/2013
 תכירו, זו הבכיינות שלי. (או- פוסט משתפך) היום היה היום הראשון שלי בכיתה ט׳. היה פחות גרוע ממה שציפיתי, אבל עדיין לא היה משהו. ישבתי לבד רוב הזמן, והבנתי למה החופש הגדול היה כיף- אולי לא עשיתי הרבה, אבל לא הייתי צריכה לראות את אלו שגורמים לי להרגיש רע עם עצמי. אני שמחה שעוד שבוע יוצאים לחופש של ראש השנה, אני ממש לא רוצה להמשיך לשבת לבד בהפסקות, מה שככל הנראה יקרה כל הזמן. מצד אחד, זה שאני לבד בהפסקות וגם מחוצה להן יועיל לי, כי אם אני בלי החברים שלי (תתפלאו, יש כאלה. הם רואים בי ברירת מחדל, אבל הם עדיין חברים) יהיה לי קל להתרכז בשיעורים ויהיה לי זמן ללמוד בבית וגם בהפסקות, אבל מצד שני.. לא כיף להיות לבד.
אני אומרת את זה בלשון המעטה. הייתי לבד המון זמן בשנה שעברה, ואחרי כמה פעמים שהחברים שלך שוכחים מזה שאתה קיים, אתה מתחיל לחשוב למה אתה לבד. יש כאלו שיחשבו שהם לבד כי הם יותר טובים מכולם ואף אחד לא משתווה להם מספיק בשביל שהם יואילו בטובם להתחבר אליו, ויש כאלו ש.. ישנאו את עצמם.
הם יתחילו לספור את הסיבות לזה שהם לבד, וכל פעם שהם יעשו את זה, הם ימצאו עוד ועוד סיבות. לאט לאט, הם יהפכו להיות כמו החברים שלהם- או שהם ישתנו מבחינת מראה ואופי כדי להתאים את עצמם לחברים שלהם, או שהם פשוט יפסיקו להתייחס אל עצמם כאילו שהם שווים משהו, בדיוק כמו היחס שהם קיבלו מהחברים שלהם. הם יחשבו שכל מי שנחמד אליהם עושה את זה מתוך רחמים. הם לא יחושו שום תקווה לגבי העתיד שלהם, בגלל שבפעם האחרונה שהם חשבו שמשהו ישתפר, התקווה הזו התנפצה להם בפרצוף. הם יהיו לבד בכל מקום- בשולחן בכיתה, בספסל בהפסקה, באוטובוס, במסיבות הכיתה..
כשחברה שלך מבטיחה שהיא תשב לידך בטיול לכינרת, אבל שוכחת מזה, זה מעליב. לשבת שעתיים לבד עם האמפי והמחשבות שלך זה נוראי. לנסות (ולהצליח) לא לבכות לפני שאת מגיעה הביתה רק גורם לך לאבד את האמון באנשים אחרים.
אני מרגישה קצת חלשה ובכיינית. זה מה שאני, אבל כשמתכחשים לזה חודשיים, קצת קשה להשלים עם זה. אני שונאת את העובדה שבמקום לשכוח את מה שקרה בשנה שעברה, ולנסות לשפר (או לפחות להיערך) את השנה הזו, אני תקועה באירועים שקרו לפני כמה חודשים. בסדר, אני לבד כל הזמן, אבל למה לא לשפר משהו במקום להיות עצובה?
אני לא שונאת את עצמי (לפחות לא כמו קודם), אבל אני רחוקה מאוד מלהרגיש שלמה עם עצמי. אחת מהסיבות לזה היא שאני לא מסוגלת לשכוח ולהניח לדברים. חבל.
| |
 חלומות של אתמול הם..
שלהבות נרעדות, לפי השיר, כרטיס לכיוון אחד למוסד לחולי נפש בשבילי. התחלתי לכתוב את זה בלילה, אבל הייתי צריכה לעזוב את המחשב. איך לעזאזל משנים את התאריך של זה?
אני מפחדת לישון, וזה בעייתי בהתחשב בזה שמחר חוזרים לבית הספר ואני אצטרך לקום מוקדם. בשלושת הימים האחרונים החלומות שלי ממש הזויים, והיום זה כבר התחיל להפחיד אותי. הנה תקציר של שלושת החלומות האלו, כדי שתבינו מדוע ולמה אני מסרבת ללבוש פיג׳מה. זוכרים את עשר העובדות עליי בפוסט הקודם? העובדה האחת עשרה היא שלהומור שלי אסור לקרוא הומור ברוב החלקים של כדור הארץ. אולי באנטרקטיקה מותר, אבל אין שם מי שיגיד שאני מצחיקה. בכל אופן, הנה החלום הראשון-
אני+שנתיים, הולכת לקפיטריה בתיכון שעדיין לא עליתי אליו. בתור מאחורי נמצא הילד שהכי שונא אותי+שנתיים (כלומר, לא שיש איתו שתי שנים שעומדות מאחוריי.. הוא אחרי שנתיים מעכשיו. לא שהן לפניו בתור. עזבו, אני לא אסביר. מי שהבין הבין.), והוא מתחיל איתי, ואני משתפת פעולה. החלק שבו אני משתפת איתו פעולה לא כזה הזוי, כי אני חושבת שהכל בסדר בו חוץ מהשנאה שלו כלפיי. החלק ההזוי הוא שהוא התחיל איתי. האדם הזה שונא אותי יותר משטבעונים שונאים אנשים שאוכלים בשר, יותר משחתולים שונאים מים, יותר משנהגי אוטובוסים ציבוריים שונאים אנשים שמביאים להם שטר של 200. אתם מוזמנים להוסיף דוגמות לשנאה שלו כלפיי אם אתם רוצים. אני לא יודעת מה עשיתי לו, אבל הוא לא סובל אותי. הוא אמר שנולדתי בטעות. ביום ההולדת שלי. כמה נחמד מצידו.
החלום השני. אני הולכת ברחוב כלשהו, ורואה את הכלב שהיה למשפחה שלי ומת כשהייתי בגיל 4 (הוא מת בגיל עשר. מסכן.). המשפחה שלי מאמצת אותו, והכלבים שלי רואים בו מורה ומדריך לחיים. קצת הזוי שאני חולמת על כלב שהפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני קצת יותר מעשר שנים. מדי פעם אני חושבת על דברים שקרו לי לפני שלוש שנים, אבל עדיין לא יצא לי להיזכר מאירועים שקרו לי עוד לפני כיתה א׳.
והשלישי וההזוי מכולם, מאתמול בבוקר- שיעור מתמטיקה. משום מה, אני יושבת על שולחן שצמוד ללוח, ולידי יש פח. אני לא מוצאת את המחברת שלי, אז אני מנסה להוציא דף מהפח. לדף דבוק מסטיק, אני נגעלת ומשליכה את הדף לפח, המורה מסתכלת עליי, אבל ממשיכה ללמד. אני לומדת בצורה מעולה (עד כמה שאפשר בלי משהו לכתוב עליו) ואז מישהו צוחק על המורה בשקט, בלי שהיא שומעת. אני דווקא כן שומעת, ואז אני לוקחת נשימה עמוקה, מהירה ומרעישה. אם ראיתם אי פעם סרט הודי (כזה עם ריקודים ומחוות גופניות גדולות מדי), אתם תוכלו לדמיין את זה: ברגע אחד, כל הכיתה הפכה להיות שקטה. המורה שלי האדימה והסתכלה עליי, והתחילה לצרוח עליי שאני בחיים לא אצליח ושאני לא מסוגלת לשתוק או אפילו לנשום כמו שצריך. אני התחלתי לבכות, והתעוררתי מהחלום הזה בוכה. אני לא יודעת מאיפה להתחיל בקשר להסבר על רמת הביזאריות של החלום הזה. מזה שחלמתי על המורה שלי למתמטיקה, כנראה.
היום בבוקר היה לי חלום שכלל את אדם סנדלר, באר שבע, טילים, וגם רפת. אל תשאלו.
או שזה סימן שהמוח שלי סוף סוף התחיל לעבוד, או שזה סימן שהוא דווקא פעל כל הזמן הזה (פעל, אבל לא עשה עבודה כל כך טובה ._.) והפסיק.
| |
 אממ.. היי (לכתוב "פוסט פתיחה!!1!!!" זה מיינסטרים מדי בשבילי). כמו שכבר נכתב בכותרת, היי. זה לא הבלוג הראשון שלי, אבל זה הראשון שאני מתכוונת לקחת ברצינות ולכתוב בו יותר מפוסט אחד. הבלוגים הקודמים שלי נפתחו עוד לפני שהייתי בת 12 (אתם מוזמנים לחפש אותם ולשלוח לי קישור אליהם. אם אתם רואים בלוג עם רקע ורוד,פוסט אחד ובו פירוט על מצב חברתי גרוע, זה שלי.), ככה שלא ממש היה לי חומר לכתוב בהם, ועד עכשיו אני הייתי נחשבת רק כקוראת. אני בת 14 עכשיו (ולא, לפתוח בלוג בגיל הזה זה לא כזה פתטי :( ). פתחתי את הבלוג הזה כי.. כי השנה שעברה לא הייתה משהו בשבילי, בלשון המעטה. אני די בטוחה שגם השנה הזו לא תהיה להיט, אבל לפחות יהיה לי איפה לפרוק :) לדבר עם עצמי במקום הזה יהיה מקובל, לא מוזר. לפעמים קורה שאני האדם היחיד שאני יכולה לדבר אליו, ככה שמקום הזה יתאים לי. אני לא רוצה שזה יהיה עוד בלוג דיכאוני- אם כבר בלוג דיכאוני, אז עם ייחוד. סתם, לא. אני לא דיכאונית, אני סתם עצובה לפעמים ולוקחת דברים קשה. אני מקווה שאני אחשוב ככה כל הזמן ולא רק עכשיו, כשאני שמחה באופן יחסי. אני שמחה כי לא ראיתי את האנשים שגורמים לי להרגיש רע חודשיים. עכשיו התקופה הזו תיגמר, חבל.
אני לא רוצה פוסט פתיחה דיכאוני >< הנה עשרה פרטים עליי שאף פעם לא רציתם לדעת, כדי להפוך את הפוסט למשהו יותר שמח: 1. יש לי שני כלבים, הם אחים ושונאים זה את זה. 2.ממש כמו אני והאח הגדול שלי 3. אני צמחונית, כמעט שמונה חודשים 4.אף פעם לא אכלתי סטייק 5. אני ממש אוהבת מוזיקה קלאסית ורוק, אבל אני אף פעם לא אומרת לאנשים אלו להקות אני אוהבת כי אני מפחדת שישפטו אותי לפי הטעם שלי במוזיקה. (אבל אני יכולה לספר לכולם שהביטלס, פינק פלויד וקווין שם.) 6. אני מחוננת, אבל זה לא אומר שאני לא יכולה להיות גרועה במתמטיקה :( 7. יש לי נטייה לתאונות, והפסדתי טיסה ללונדון בגלל שנכנסתי לאישפוז 8.אני בקושי אוכלת פירות. 9. אני אדם די פטפטן, אבל אם תשימו אותי ברכב ותפעילו את הרדיו, אני אשתוק ואבהה בחלון 10. יש לי נטייה להספיד דברים לפני שהם מתים באמת (הספדתי רק שני אנשים והם עוד חיים. אני מדברת על קשרים, חפצים, רצונות..)
זהו :) סיימתי. שרדתי את הפוסט הראשון, אפשר לפצוח בצהלולים ובמחולות.
| |
| |