סיפור במהמשכים... 
שלום, זה הבלוג שלי.
אבל לא יומן, אלא סיפור במהמשכים. על ילדה שחיה בטבע לבד.
מקווה שתהנו,
נגה |
| 1/2005
 פרק שלישי
סתיו התעוררה לקול פרסות סוסים. היא הצטנפה במקומה וקיוותה שלא יבחינו בה.
"השדה הזה שומם לחלוטין" אמר אחד הרוכבים. היו שם שני סוסים גבוהים, מהירים ויפים. עליהם רכבו שני אצילים למראה, אם כי סתיו לא יודעה זאת. היא מעולם לא ראתה אנשים רוכבים על סוסים. זה נראה לה התאכזרות.
"כן.." אני השני. "כדאי שנצא מכאן בקרוב. כבר, מה, חמש שנים שאני מחפשים את הנמלט ההוא? נתנו לו לראות את אישתו, והוא ברח".
הראשון הינהן. "מספרים שנדד בטבע... אני לא יודע איך יכל לשאת את הבדידות".
השני הוסיף:"נראה לי, שלעולם לא נמצא אותו. כדאי שננוח מעט על הסלע", אמר, והחווה בידו לעבר הסלע שסתיו הסתתרה מאחוריו. שניהם התישבו בראש הסלע דפיקות ליבה של סתיו הואצו פי כמה.
'אני לא יודעת מה לעשות...' חשבה, וליבה המשיך לדפוק.
'מה אעשה?! או, מה אעשה?!'
היא לא ידעה מדוע, אך חשה סלידה עזה כלפי הגברים.
'מה אעשה...'
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
