"שלום, איך אפשר לעזור?"

אז, עוד יומיים היום הראשון של כיתה ט'.. עוד שבוע חוזרים לקונסבטוריון החביב שלי, בקושי התקדמתי עם הלמידה של פרק שני בסונטה בדו מינור, אופ. 10 מאת בטהובן.  מעניין מה המורה שלי יגיד על זה. מנהל הקונסרבטוריון הבטיח לי לבצע בשנה המתקרבת אלינו את הקונצ'רטו בפה מינור מאת באך (רי"ב 1056 נדמה לי) עם תזמורת.. מעניין מה יהיה, זה כבוד די גדול לא? בניגוד לרוב החבר'ה בגילי אני לא כל כך מבואס לחזור ללימודים, אני רק נרתע מהימים הארוכים והחמים, שיעורי לשון, תנך ואולי קצת היסטוריה, (בכללי, אני חובב יותר מקצועות ריאליים כמו מתמטיקה מאשר מקצועות הומניים) ובעיקר מערמות של שיעורי בית. הדברים שאני מתגעגע אליהם? 

בראש ובראשונה: המפקדה.

המפקדה היא אזור במגרש בית הספר, עם ענף של עץ שאני אצרף תמונה אליו, מאז בערך המחצית של שנה שעברה, אני ומיטב חבריי הטובים בילינו מתנדנדים ומשתוללים על ענף העץ הזה. 

המפקדה היא ביתם של כוח שומנים, אולי אני אפתח פוסט שמסביר על כל הסיפור.

מספר 2 שקשור באופן ישיר מאוד למספר 1 יהיה כמובן: הבגט. באגט השניצל החלומי של הקיוסק.

בדרך למפקדה ממבואתינו ניצב לא אחר מהקיוסק, הקיוסק של אלי. יש לו בגט עם שניצל, וזה חלומי. לא, לא גבינת חלומי. 

מדי שבוע אנחנו נוהגים לקנות אחד כזה. אולי גם שתייה, ורצים למפקדה, כל אחד על החבית שלו (כפי שאתם רואים בתמונה, החבית שלי היא הכי ימנית ושמה אילנה.)

ומספר 3: החברים שלומדים איתי בבית הספר. או שמצד שני, שטויות. אני רואה את החברים (שאיתי בבית הספר) כל יומיים בחופש, ואת מי שאני פשוט לא אוהב או לא מתגעגע אליו אני לא רוצה לראות לכן זה לא כל כך משנה לי, אני לא מת על האווירה בכיתה שלי ממש.

מה עוד לכתוב? זהו. טוב, נתראה בפוסט הבא? D: נחגוג עם פרק הפינאלה מהקונצ'רטו בסי במול מז'ור של בטהובן, אני באווירה של התקופה הקלאסית לאחרונה, ברנבוים על הפסנתר!