זה בסדר. זה חולף. תקראי לזה "התקף" אם את רוצה. בכל מקרה זה בא והולך כרצונו. אבל זה יחלוף. מחר תקומי והכל יהיה שוב בסדר, אני מבטיחה לך.

זה חייב לעבור, זה תמיד עובר. אז היום היה גרוע. קורה. יש ימים כאלה, זה לא חדש לך. ימים שכבר כשאת קמה די ברור שזה לא יהיה יום טוב. או ימים שמשהו נשבר באמצע. אבל זה יחלוף. תנשמי. פנימה, החוצה. תני לחרדה לצאת ממך. את לא חולה, את לא משוגעת. זה רק יום כזה. מותר לך לפחד, אפילו אם זה לא מרגיש לך הגיוני. חרדה היא לא דבר רציונאלי. אני יודעת שאת מפחדת שכל חייך תאלצי לסבול את זה, לקום בבוקר ולדעת שהיום תישברי ושאין לך מה לעשות עם זה. זה מעגל חוסר אונים אין סופי. אבל זה לא באמת ככה. זו רק החרדה שלך שמדברת עכשיו. רק מעט דכאון או קצת הורמונים שיצאו משליטה. אבל אנחנו  נעבוד על זה. אני ואת ביחד. אני רוצה לעזור לך. שלא תרגישי תמיד כמו ילדה קטנה שרועדת בפינה. אני יודעת שהדבר שהכי מפחיד אותך הוא חוסר השליטה שלך ברגשות של עצמך. אבל את לא צריכה שליטה. תני לזה לזרום יחד עם הדמעות שלך וזה יחלוף. אולי בפעם הבאה נתפוס את זה מוקדם יותר, ואז תוכלי לבטא את הפחדים שלך בקול לפני שהם בולעים אותך. את לא צריכה לחכות שהגוף שלך יחליט במקומך שעכשיו זה הזמן להשבר. תני לכאב שלך מקום, ואז הוא לא יאלץ לצרוח כדי שישמעו אותו. ואת הרי יודעת איך זה לצרוח רק כדי שלא יתעלמו ממך.

רואה שעכשיו קצת יותר טוב? יותר כואב אומנם (מעניין למה), אבל פחות מפחיד. והפסקת לבכות. יופי, אני גאה בך. ואני לא היחידה את יודעת. יהיה בסדר, אני מבטיחה.

אני אוהבת אותך.