בימים האחרונים בטח ראיתם בסטטוסים מצייצים או בכל מקום אחר בפייסבוק אמרה בסגנון "בישראל אין באמת חיילים בודדים". זה נכתב בעקבות המחווה המקסימה* של עשרות אלפי ישראלים שבאו להלוויות של חיילים בודדים. רק שכותבי הסטטוס שכחו שני דברים חשובים: 1- החיילים לא בודדים רק במותם 2- הם לא הבודדים ה'אמיתיים' של צה"ל.

אתם מבינים, מערך הת"ש של צה"ל כל כך מתאמץ שלא יעבדו עליו שלפעמים הוא שוכח שתפקידו לעזור.

חייל שהגיע לארץ לבד מקבל אוטומטית מעמד של חייל בודד. הם מקבלים תמיכה כלכלית רחבה מהצבא, לרוב מקבלים תמיכה כלכלית מההורים שבחו"ל, בדרך כלל 'מאומצים' על ידי קיבוץ (שנותן מקום מגורים ומי שידאג לך) וכל מיני הטבות מיוחדות (ימי סידורים פעם בחודשיים, בלי לסגור חגים...). הם אמנם בלי ההורים שלהם (חייל יכול להחשב בודד גם אם יש לו קצת משפחה פה- למשל אחות שעלתה לפני כמה שנים) אבל חוץ מזה עם תנאים טובים. הם ראויים להערכה ולכל הסיוע שהם מקבלים, אבל הם לא בדיוק בודדים, רק רחוקים.

החיילים שאני רוצה לדבר עליהם לרוב לא מוכרים כחיילים בודדים. אלו אנשים שיש להם משפחה שחיה בארץ, אבל קיים נתק. הם חיים בנפרד מההורים ולפעמים מכל מסגרת דמויית משפחה. זה קורה למשל כשאדם יוצא בשאלה, יוצא מהארון, במשפחה לא מתפקדת וכו'. לצבא יש קטגוריה בשבילם- בודד חריג. הבעיה היא שבשביל להיות מוכר ככזה החייל צריך לעבור שבעה מדורי גהנום. אישורים כלכליים של בערך חצי השנה אחרונה, הוכחה שאין לך שום חשבון חסכון (אם העזת לחסוך לפני הצבא נדפקת), הוכחה שיש נתק עם ההורים, שיחה עם משקית ת"ש, קצינת ת"ש, מפקד, שיחה של המפקד והמשקית עם ההורים ואז שוב אישורים כי הקודמים כבר לא רלוונטים ובטוח שאתה לא נפגש עם ההורים? יש גורם חינוכי שיכול להעיד על כך? ואחרי האישורים והפרוצדורה, אחרי החתימות ושליחת הטפסים ושליחת מחדש ואנספור שיחות, לרוב לא מאשרים וצריך לנסות מחדש. היתה לי חברה שקיבלה את האישור שלה אחרי חצי שירות ומכתב מעורך דין שהיא לא בקשר עם ההורים. כן, עורך דין. הם לא האמינו לפני זה. היא גם לא קיבלה כמעט בכלל תמיכה כלכלית, כי היא חסכה בעבודה קשה כסף לאחרי הצבא. אז מה אם היא צריכה את הכסף כדי לשכור דירה? אין לה מינוס והיא לא עולה חדשה, הכל טוב.

מי שלא מקבל בודד חריג לרוב מצליח להשיג "הלנה זמנית" או "הלנה מטעמי פרט". כלומר, בשביל הזכות לישון בבית החייל בלי לשלם הוא צריך להגיש מחדש בקשה ואישורים כל כמה חודשים (שנה במקרה הטוב ביותר). בבית החייל יש אנשים מקסימים, אבל הוא לא בית. אם יש לך מזל אף אחד לא תופס את המיטה שלך כשאתה בבסיס ולא גונב לך כלום. חיילים בודדים רשמיים (אלה מהם שלא קיבלו אפשרות לקיבוץ או עזרה במימון שכר הדירה) יכולים להשאר בבית החייל עד 3 חודשים אחרי השחרור. הזמן הזה נועד כדי לאפשר לחייל לשעבר לעמוד על הרגליים בעצמו- לחסוך כסף לשכר דירה כדי שיהיה לו איפה לגור אחר כך. מי שלא הצליח לשכנע את הצבא שהוא בודד יאלץ לעזוב בשחרור, כשהצבא לא באמת מחוייב לתת לו לעבוד כדי לחסוך כסף עד השחרור.

יצא לי לפגוש הרבה חריגים לא מוכרים. לכל אחד מהם סיפור מוזר אחר ורובם מיואשים מהמערכת. יש משהו מאוד עצוב בחייל שסוגר חגים כי אין לו עם מי לחגוג, שאוכל בשבת ובחגים רק סנדוויצים וחמגשיות (האוכל של בית החייל כשאסור לבשל) ולפעמים אין לו ממי לקבל עזרה.

אתם רוצים לעזור לחיילים בודדים? לבוא להלוויה זה יפה ומלכד, אבל יש בודדים באמת שצריכים את העזרה הזו.

לפני כמה שנים הוקם ארגון בשם "האח הגדול" (שום קשר לתוכנית הטלווזיה). רוב המתנדבים הם בודדים לשעבר, שכל שבוע מעבירים פעילויות בבית חייל ברחבי הארץ. הם מתקשרים לבדוק מה שלום החיילים, נותנים מתנות בחגים, מעבירים ידע חשוב (איך להתנהל כלכלית נכון, מה צריך לבדוק כששוכרים דירה...), עוזרים מול המערכת הצבאית והכי חשוב- נותנים הרגשה שלמישהו אכפת. הם לא מבדילים בין חייל בודד "אמיתי" לכזה שלא קיבל אישור. כל מי שרוצה מקבל את העזרה שלהם.

אם באמת חשוב לכם לעזור לחיילים בודדים אל תכתבו על זה בפייסבוק ואל תסתפקו בלבוא להלוויות. תתרמו לארגון הזה או נסו להתנדב בו קצת בעצמכם. הוא עושה הבדל גדול למי שלא מספיק בודד בשביל הצבא.

*מחווה באמת מקסימה, לא ציניות. החיילים האלה ראויים לכל ההערכה והאהבה שהורעפו עליהם בימים האחרונים. הם נהרגו כדי שאנחנו נוכל לחיות בשקט, כדי שאני אוכל לכתוב את הפוסט הזה ולקום מחר לבוקר שקט. הלוואי שלא היינו נאלצים להכנס לעזה, הלוואי שלא היה צורך בארגוני לוויות דרך הפייסבוק.