לשכב על הגב, לבהות בתיקרה, וכמעט לבכות. אבל מאושר. לא ידעתי שהעולם יכול להיות נפלא כל כך. לא ידעתי שאפשר להרגיש ככה- שהכל במקום. אני בו זמנית שלווה ומוצפת חיות. מבועתת שזה יגמר ובו זמנית מוצפת הכרת טובה.

אני לא חושבת שזה רק הספורט, משהו נגמר, או התחיל, או הסתדר. הכל כל כך יפה ונכון, אני רוצה לבכות את זה החוצה ולא מצליחה. אני תקועה עם אושר גולמי בתוך הבטן שלי, כמה מוזר.

אלוהים, בבקשה שזה לא יגמר אף פעם.