בתוך זירה קרירה ישב אסון קטנטן לבוש בכובע גרב וגרביים כחולות הוא לא הסכים ללבוש כפפות אגרוף וכשהקרב החל התחיל לבכות הוא לא ידע שרק חיוך יהפוך את היוצרות
מתוך שנתו החזיק אותה חזק לחשכה היא נסחפה אך בגופה עוד נכחה היא הסתכלה על השמיים שעיוותו מציאות מלאי תקווה היו ואילו היא רצתה למות בעוד גופה אחוז צמרמורת לא יכלה שלא לשאול האם חייה לא טובים יותר בשאול
בשיער רטוב ובגוף רועד וביד פצועה היא יצאה לטיול כאילו כלום לא קרה היא הלכה והלכה ללא מטרה וחיפשה וחיפשה בלי לדעת מה ולבסוף כשמצאה זה היה כה כואב כי הכי אהבה את החיפוש הכוזב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
