Thoughtless

זה קצת כמו התחושה הזו, כשחוזרים הביתה אחרי תקופה ארוכה, שלא.

אתה כבר לא אותו אחד, אפילו רוב התאים שבך חדשים. 

אתה גרסה מתקדמת יותר, עדכון תכנה.

יש לך תחושה של דגדוג בקצות האצבעות, ההרגשה עצמה - מהולה. אולי לחינם אבל ניחא, אתה כבר כאן. 

לפחות יש דבר מה מנחם בידיעה, שגם אם זה לא המקום האהוב עליך בעולם, הוא עדיין שלך.

אתה נכנס בלי לדעת מי נמצא או האם הוא כבר ריק.

נכנס, למרות המנעול החלוד והדלת החורקת.

מנער את האבק ומקווה שאת מה שחסר, תמצא.

חושב לעצמך שזה לא מגוחך, עושה את אותו הדבר ומצפה לתוצאה שונה.

מרים את הכיסוי, מתיישב על המיטה, מתעטף  ומתרכז בלהיות, לפחות לשנייה.

המעטפת הזו שמסתירה אותך נהדרת, כשאתה כל כך רוצה קרוב, אבל לפי החוקים שלך.

when the mind is humming

אתה חוזר הביתה.