יש לי הרבה עקרונות, שמביאות אותי להחלטות..
אני מאוד מהורהרת בזמן האחרון, זה קורה לי לפעמים ככה- כשאני תוהה מהו המעמד שלי בסופו של דבר...
פרה פרה =]
נתחיל מזה שההודי הקטן סיים ת'שיחה האחרונה בצורה שלא מקובלת בעיניי, ובכל זאת הוא טס לשבוע והוא היה עסוק בלהפרד מכל החברים הקרובים, והרי מי אני? בסך הכל ראיתי אותו פעם אחת וזה היה מביך ובקושי דברנו ככה שאפשר להבין אותו =\
אבל זה הולך להשתנות, אני אהיה החמצן שלו...
יש לי עקרונות- אחד מהם זה כשאני רוצה משהו אני אלך עליו בכל הכוח, אני לא אוותר ולא ארגיש מפגרת...
אני מרגישה שהתבגרתי, את ההתפגרויות ואת הדעות הקיצוניות שלי אני משאירה מאחור, מדחיקה בלי שום רצון להיזכר.
ואני כבר מאמינה בדברים שאני צריכה להמאמין, ואני החזרתי לי מעט מהתמימות- כי לדעתי הריאלים הם מסכנים.
הוא חלק מההתבגרות שלי, מעולם לא הרגשתי כך, אני מרגישה טוב- ולכן אני אתמוך בעיקרון שלי ואל על זה בכל הכח.
היום היה יום ארוך, הרגשתי מבולבלת ומבוקרת.
הביטחון שלי כאילו הלך לטייל, ושכח לחזור. כשראיתי אנשים מביטים לעברי עברה בי המחשב שהם מריצים בדיחה על חשבוני במוח שלהם, לא נחמד במיוחד.
ובכל זאת בכל סוף יום אני צריכה לזכור שכמו שאני חושבת על "מה הם חושבים עלי", כשהם רואים אותי מסתכלת עליהם הם שואלים את עצמם את אותה השאלה =]
אני לעלום לא אתחבר עם שאר הבנות, זה כבר אבוד בשבילי, אבל אפשר להגיד שזה נחסך ממני. הרי אני לא עתידה לשמור על קשר עם משהו מהם...
נחסך לי הכאב שבפרידה.
עם זאת יהיה לי קשה בסוף, עצוב לי לחשוב על היום הראשון של החופש, בלי המחשבה שצריך לנצל כל יום כי בעוד פאקינג חודשיים חוזרים לראות את כל החמורים האלה =]
הם כ"כ יהיו חסרים לי =\
עקרון נוסף אצלי (אם אפשר לקרוא לזה כך) זה שאף אחת לא תעשה ממני מפגרת.
לכן אני הגעתי להחלטה, כי הרי במוקדם או במאוחר אני אדבר איתה, והפעם זה יהיה סופי ולא יעזור לה אם היא תשלח את אמא שלה לבכות לי בטלפון- אני והיא גמרנו!
ועוד משהו אחרון שחשוב לי לשנן, כי יש אנשים שלפעמים מנסים לערער אותי- אני לא צריכה פסיכים שיגידו לי שאני שווה, כי אני יודעת כמה אני שווה באמת, מה שחבל הוא שאני צריכה לשנן את זה- שזה לא בא לי כ"כ בקלות כמו פעם...אבל אני כבר אתגבר על זה =]]
אז זהו סתם חפירה מפגרת, אני לא באמת מצפה שמישהו אשכרה יקרא את זה, זה סתם פריקה כזאת..
נ.ב-
אני 3> אמא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
