הבלוג המפגר

אני לא אוהבת לכתוב כל 10 דקות, אבל לא יכולתי להתפרק 'על- אמת' בפוסט הקודם, עקב החשש שמא אחד מבני משפחתי יראו את זה, ויעשו מזה סצנה משפחתית.

משגע אותי שאתה הדבר היחידי שאני נושמת- אוכלת- שותה- מהרהרת- שומעת- חושבת

וכואב לי לחשוב שאתה נמנע ממני, כי אני מכאיבה לך. נמנע עד כדי התעלמות, לא רוצה לקחת אותי על גבך, לא חושב שאתה יכול לספק לי את מה שארצה. למה האגואיזם?!

אילו ידעת כמה אני חושבת עליך!

אני מבינה את הסיבות- שבגללן אנחנו לא ביחד כרגע, זה לא אומר שאני מקבלת אותן, רחוק מזה.

מעצבנת אותי העובדה שאתה רק נמשך אלי, דיברנו כל כך הרבה...אתה לא רואה בי מעבר?!

הפרצוף שלך כשאתה מדבר על החלום שלך, כמו ילד קטן, גורם לי לחייך. להזכר בלילה ההוא, שיתפת אותי בחלומות שלך לעתיד. שמעתי אותך מוקסמת.

זה היה כל כך מושלם, היה עדיף שזה לא היה כל כך טוב, משאיר טעם של עוד.

מעצבנת אותי העובדה שמעולם לא הייתי כך, אני כל מרגישה לא בנישה הטבעית לי.

ובאמת, אם אדע שזה יותר מפוקס- עצם העובדה שאתה מתנתק אחרי שאני מתחברת, אני אהרוג אותך!!!