זה משגע אותי, ועוד בנים טוענים שהם לא מבינים נשים!
דווקא כשאני מפסיקה לחשוב על החמור הזה, הוא בא אלי- מושך את תשומת ליבי, ובסופו של דבר זורק משפט סטייל 'חולה עלייך'
(רק שהוא השתמש במילה אוהב)
חברה שלי טענה שבשפת הגוף שלי אני משדרת שאני עדיין רוצה אותו, למרות שאני משכנעת את עצמי שלא..!
אז אני מבולבלת, כי אני לא מבינה מה הוא רוצה ממני, ויותר מזה מה אני רוצה מעצמי.
אתמול היה הולנטיין, וכידוע הייתי לבד...למען האמת זה לא ממש הזיז לי, אני לא מהאלה שקשה להם עם הלבד...מה שיבוא, יבוא כשיבוא :)
רק שאני מרגישה מטומטמת, כי זה היה גם יום האם, ואני באמת שלא ידעתי את זה...
ככה יצא שלא עשיתי כלום לאמא, ויש לי רגשות אשם :( (אבל לא נורא- יומולדת קרב ובא, חייבת לעשות משהו גדול =] )
אני חייבת לאמא שלי כל כך הרבה, פשוט אין לכם מושג.
לפעמים אני רק חושבת מה היא עשתה למעני, ועולות לי דמעות לעיניים!
אני תוהה איפה הייתי היום בלעדיה, היא האישה שאני הכי אוהבת ומעריכה בעולם, והיא זו שגרמה לי להבין שהמשפט 'אין כמו אמא' כל כך נכון, היות והיא זו שהרימה אותי ממצב בו הייתי דיכאונית, אפסית, בעלת דימוי עצמי בקרשים, לא מאמינה בשום דבר וכו' למה שאני היום, ואין בפי מילים שיכולות להביע את התודה שלי כלפיה.
פעם הרגשתי שנאה וחלל במקום בו היה אמור להיות ממוקם אבי, שעשה הכל לא נכון. אבל היום מישהו אחר (שהודות לו יש לי אמא שאני כה מעריכה היום) שתפס את מיקומו...
יש לי חיים טובים, אני לא שאפתנית כמו כולם, כשמישהו אומר על מישהו אחר שהוא מסתפק במועט למרות שהוא יכול להשיג יותר, זה נשמע רע.
אבל אני מסתפקת במועט למרות שיכולתי להשיג יותר, וזה לא רע בכלל.
אני מאושרת, כמו שמעולם לא הייתי. אני יודעת להעריך את הדברים הקטנים בחיים, וכיף לי ככה :)
אני רק מקווה שאשאר אופטימית, ושהחיים לא יגברו עלי =]
המשך שבוע נעים :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
