הבלוג המפגר

מטריד אותי כמה אני סטלנית XDD

אז זהו- העבודה הראשונה שלי בבביוכימיה שאשכרה הכנתי (בכל שנותי בתיכון!!!)

אני ממש גאה בעצמי, גם על הדיוק בתוצאות (אבל אני כמעט תמיד מדייקת בתוצאות :P) אבל בעיקר על עצם העובדה שאשכרה עשיתי עם התוצאות האלה משהו (אהמ דו"ח מעבדה אהמ)

ועכשיו התמכרתי לספר חדש שקניתי לא מזמן- ההיסטוריונית. אפשר להגיד שהספר הזה קלע בול לטעם שלי, יש בו את כל הז'אנרים שאני אוהבת שזה פשוט הזוי-

פנטזיה, מתח, הסטוריה (בין אם מדובר על המיציאות, או היסטוריה ב'כאילו'), ועוד כל מיני כאלה (סטייל 'צופן דה- וינצ'י)

איזה כיף, בדיוק כשהתחלתי להיות מתוסכלת מזה שאני כבר לא קוראת ספרים, זה חוזר אלי ;)

היום הזה סחט אותי נפשית, מצד אחד אבא שככל הנראה הבין שאותי הוא הרס מספיק (ככה שדי לי לחשוב עליו כדי שדמעות יעלו בעיני, כמה פתאטי שזה נשמע) אז הוא עבר אל אחי הקטן, שבדיוק הגיע לגיל ההתבגרות.

קיווית שהתקופה הזאת של 'גיל ההתבגרות' תעבור עליו בלי כל השנאה הזאת שאני נאלצתי להרגיש, כי הרי כל הפרשה הזאת מאחורינו כבר. אבל המועקה, הכעס והתסכול לא פוסחים עליו, ככה שהוא מצא את עצמו מתפרק מולי. שנאתי את זה, ראיתי את עצמי בדמותו. השנאה בעבעה בי על כל עשרות הפעמים שבכיתי.

ילדים לא צריכים לבכות כל כך הרבה, לא בגלל סיבה כה אידיוטית (כמוהו)

ומצד שני הבנות המפגרות בבית הספר.

תנו לי לספר לכם על עצמי משהו- אני לא ילדה שיוצאת, אני לא מרבה ליצור קשרים (נכון לשלב זה של החיים- תיכון)

האנשים שאני מבלה בחברתם- מעבירים לי ת'זמן עד סוף בצפר, מי יראה אותם אח"כ?

אני לא נוטה להאמין באנשים, או לצפות מהם לדברים- ועם כל זה עדיין התעצבנתי היום עד שהגעתי למצב, שממנו אני מעדיפה להמנע- התפרצתי.

אנשים חושבים שאני מטומטמת כי אני לא רבה ועונה לאנשים ש'יורדים עלי'. אבל מעט האנשים שכן יצא להם לריב איתי יעידו שאיתי אסור לריב. ובכל זאץ ניסיתי לשמור על נימה מאופקת.

אז- הבחורה הדפוקה שעמדה מולי ניסתה להסביר לי למה חברה לשעבר, התרחקה ממני בלי סיבה נראת לעין.

אחת מהטיעונים המאוד משכנעים (כל כך משכנעים עד שכמעט ואני האמנתי לך והלכתי להעניש את עצמי בפינה אפלה) היא שאני אחת ש'נותנת' \קלה להשגה, מה שתרצו.

רציתי להרביץ לה! איך היא מעיזה?!

היא אמרה שהחברה הזאת התרחקה ממני בגלל כל מה שקרה בטיול השנתי עם הבחור שחפרתי עליו כל כך הרבה. אנשים ידעו שהיינו ביחד במשך כמה שעות טובות, לבד, רק שהם חושבים שהתמזמזנו, למרות שבסך הכל דיברנו (מהשיחות היותר מדהימות שהיו לי בחיים- האוירה והכל.) אז אנשים יכולים לחשוב מה שבא להם, אבל היא כחברה הייתה צריכה לבוא ולהבין מה קורה במקום להפנות אצבע מאשימה. אבל בפועל היא רק אמרה לי (באותו הערב כשכבר חזרתי לחדר) שהיא מסיקה מההתרחשויות שאני ככל הנראה אבלה במיטתו של העלם הצעיר.

ברצינות עכשיו- לא הייתם מרביצים לה??? שתלך לחפש.

בקיצור מפה לשם, הבחורה שנסתה להגן על הבחורה הנ"ל סתמה מהר מאוד ת'פה שלה, אחרי שהיא הבינה שהטיעונים שלה מפגרים וחסרי תכלית לחלוטין, ואז היא נסתה לגרום לי ללכת אליה ולפתוח ת'דברים, כמובן שלא הסכמתי.

אין לי על מה לדבר עם בחורה שכבר יש לה דעה מגובשת עלי. למרות שמאוד עצוב לי שאני לא לרמתה של הנסיכה המושלמת, אני נאלת לוותר גם על מעט הסיכויים להיות 'חברות טובות לנצח נצחים'. לא צריכה טובות, באמת שלא.

אז עם כל הדברים האלה שנפלו עלי ביחד, היה לי קשה לשמור על האופטימיות האופיינית. בדרך כלל שיחה טובה עם אמא הייתה פותרת ת'בעיה, אבל גם אם אמא היא החברה הכי טובה, לפעמים יש נושאים שקשה לדון בהם איתה. היא הבן אדם היחידי שאכפת לי מה הוא חושב עלי. לא הייתי רוצה לגרום לה להתאכזב ממני אפילו בטעות (לכן יש לי 'רגליים קרות' חח)

אז התקשרתי לחברה טובה, היחידה ששמרתי איתה על קשר לא משנה מי עברה דירה ולאן, ומדהים איך היא החזירה אותי למסלול תוך רבע שעה D:

ובכל זאת יש בי את הפחד לקבל סטירה גם כאן, זה יהיה הכי מכאיב

עוד מעט יומולדת לאמא *מתרגשת* אני חייבת להכין לה משהו מיוחד :P

לילה טוב