הבלוג המפגר

בכל המובנים... אני מרגישה שהחיים שלי הם שקר.

וגם פה, במקום שהיה המפלט שלי לכל כך הרבה זמן הפכתי לצבועה, זה איבד מהערך והמשמעות שלו... נמאס לי.

אני מנסה לשמור על אופטימיות, אבל הצורך לסכין בוער בי, להרגיש את הכאב הפיזי במקום הנפשי.

לא יכולה עם הצבע הזועק הזה שמשדר אופטימיות, למרות שאני הכל מלבד אופטימית.

ניסיתי לדבר עם בנים, ניסיתי להראות שאני מעוניינת, אבל לא הצלחתי.

אמרתי את זה לאמא שניסיתי להביא חבר אבל אני מעוניינת בצד השני והיא בגדה בי והוכיחה לי שטעיתי. חשבתי שהיא האמא הכי טובה שיש, אבל היא בחרה שלא להבין אותי ועכשיו היא רוצה שאני אעבור לגור אצל אבא שלי, כדי שלא אשפיע בטעות על האחים שלי...

נמאס לי.

האחד באפרילללל

אני מניחה שניחשתם את זה, תמיד ניסיתי לעבוד על אנשים ב- 1 באפריל ולא הצלחתי... אני שקרנית גרועה אני מניחה XDD

הכל אופן, החיים יפים ואני אוהבת בנים (אולי יותר מידי XDD) אני פה להרבה זמן ואני אוהבת אתכם ואת אמא שלי (והיא, למיטב ידיעתי, תאהב אותי בכל מצב ♥)

אוהבת אתכם D:

וסליחה אם פגעתי במישהו, זאת לא הייתה הכוונה :]