הבלוג המפגר

למענך אהובי גם אלחם בחרב!

הלוואי וזה היה כל כך קל

אני מתחילה להרגיש כיצד הרגשות שלי אליו דועכות...זה כבר לא המחשבה התמידית עליו.

הוא זה שהוביל אותי למקום הזה, שאני טובה בשבילו לפלירטוטים בלבד, באיזשהו שלב זה מתחיל לחלחל

ורגשותיי אליו נעשות פחות חזקות מבעבר.

אבל אני עכשיו גיבורה גדולה, אני מניחה שזה ישתנה מחר כשאני אראה אותו :P

אבל זה לא באמת משנה לי, הגעתי לשלב בו אני אקבל כל מצב =]

הימים האחרונים היו מעייפים ברמות, למרות שלא באמת עשיתי משהו מועיל-

לא למדתי, לא עסקתי בפעילות פיזית (לא כי אני פדלאה, אלא בשל קשיי מזג האויר! באמת!!!)

ועכשיו, בתום חופשת החורף, אני רגועה באמת.

בימים האחרונים קיבלתי המון החלטות חדשות, חשקים חדשים, והתחלתי לשנות את התפיסה המעוותת שלי לגבי עצמי.

נתחיל מהציפיות ההשכלתיות שלי-

אמא מעולם לא הדחיקה בי להצליח, היא האמינה שאני צריכה להתקדם בקצב שלי, וזה באמת התאים לי ולאישיות הסבוכה באותו הזמן

(ילדה גרושה, אפשר להבין XD)

אחרי שהתגברתי על כל העיניין, וחזרתי למסלול רגיל הודתי לה על שנתנה לי את המרחב הדרוש לי,

אבל לא יכולתי שלא להעלות השערות לגבי מצבי הנתון אילו הדחיקה בי להצליח.

בכל מקרה, החל מאותו הזמן לא החזקתי מעצמי משהו, חשבתי שאני ממוצעת עם הפרעות כאלו ואחרות, ממוצעת מינוס הייתי אומרת.

איך זה מתקשר למצבי עכשיו?

בימים האחרונים מילאתי מנילה, וקיבלתי את שורת התפקידים שאני יכולה לעשות. הכל שם היה מאוד סותר (ההיגיון הבריא של הצבא)

תפקידים טובים מצד אחד, ותפקידים ששווים לתחת מצד שני.

מייד הערכתי 'הגבוהה' הציפה אותי, כשהתחלתי לדבר בזיזול על היכולות שלי, על כמה שזה היה צפוי שאני אהיה ממוצעת.

ובכן, זה השתנה כשאמא החליטה להפעיל קשרים, ולגלות מה אני באמת שווה,

הבנאדם שעזר לאמא להגיע למסקנות לא יכל לתת לה את הקב"א שלי...

כל מה שהוא יכל להגיד ע"פ הנתונים שהיו מולו באותו הרגע היה שאני פשוט מצויינת, הציונים הפסיכוטכניים שלי, הכל!

אני לא באמת יודעת עד כמה זה משקף את היכולות שלי, ובכל זאת טוב לי לדעת שאני בכל זאת טובה במשהו.

לא תיארתי לעצמי איזו הרגשה טובה תהיה לי ברגע שאני אבין שעברתי בצורה מעולה את המבחנים, זה לא נתפס!

הוכחתי לעצמי, ואני באמת מתגאה בהישגים שלי (והוא אמר שהמנילה שלי מעולה אגב) :)

הצורך שלי לעשות משהו עם עצמי פיזית, לפתח את עצמי גבר בזמן האחרון (במיוחד לאחר שראיתי חברה לשעבר עושה דבר שכה רציתי לעשות)

לכן אני מציבה לי 'אתגרים' בתקווה ואוכל לעמוד בהם-

ראשית החלטתי לעשות קעקוע...כן, אני מודעת לכל הדברים הנלווים אליו- החל מהתחרטות ועד לאלרגיות.

אני רוצה את זה עוד מגיל 13, אפילו הצלחתי לשכנע את אמא לעשות,

אבל ברגע האחרון ממש לא עשיתי משום שהבנתי שיכול להיות ואפתח אלרגיה לדיו =\

בקיצור, החלטתי להתעקש, אני הולכת לעשות בדיקת אלרגיה, ואם אני לא- אני ואמא הולכות לעשות קעקוע :)

לגבי הריקוד (החיים שלי) הבנתי שנכון לעכשיו כדאי שאשאר ממוקדת בלימודים...

אני יודעת שזה משהו שאהיה חייבת לעשות מתישהו בחיים האלה, אני חייבת את זה לעצמי...

ויש לי עוד המון זמן להיות פה, אני לא הולכת לשום מקום!

לבסוף- אחי החליט לנגן בסקסופון, אז אני החלטתי לרכב על הגל..!

בקיצור, ב"ה אם הדברים ילכו כמו שצריך- אני ואחי ננגן בשותף =]

בקיצור, החיים מסתדרים לי טוב עכשיו...אני בשנטי שלי (לא בוגדת בשורשים)

חוץ מזה שחזרתי לכתוב (יש לי מוזה :P)

לילה מעולה =]

כל פעם אני מופתעת מחדש...

ואני חייבת להודות שהפעם לטובה ;)

(ואסור שאמא תדע...אחרת אאוצ')

ואני מתחילה לחשוב שאולי זה אף פעם לא יקרה...

אבל כולנו יודעים שדברים שצריכים לקרות יקרו, אולי זה לא נועד להיות.

בכל מקרה אני אופטימית

לילה טוב :)