הבלוג המפגר

שום דבר לא יצא כמו שרציתי...

היה לי לילה מושלם מצד אחד, אבל הוא לא באמת הועיל לי עכשיו (אולי כן תהיה לו השפעה על העתיד)

לאן מכאן?

כל מילה מזכירה לי אותך, שר את השיר עם הקול היפה הזה שלך.

איך את מחבק את מותני וממשיך ללכת- גורר אותי אתך. אני כל כך שלך.

צפה במבט שבעינייך. נשען עם מבט כזה רציני, מחפש את העיניים שלי,

אני לרגע מביטה הישר לתוך עינייך, משתדלת לשמור על רצינות, אך נשברת בסוף וצוחקת-

ואתה? משיב בחיוך כזה, ניצחון, אבל לא שחצני כזה של ילד קטן.

אתה משגע אותי.

קיבלתי את כל האישורים שאני צריכה, לצאת לדרך- אתה עוד תהיה שלי!

ועצם העובדה שאני כותבת עליו כל כך הרבה, לא אומרת שאין לי חיים ורק עליו אני חושבת.

הוא פשוט עושה לי השראה.

(והקטע למעלה, הוא לא שיר או משהו כזה, סתם תיאור מהלכים =] )

~.~.~.~.~

עוד מעט טיול שנתי!!! :)

אחרון =,[

הלוואי ולא הייתי מרגישה כלפיו משהו, משום שעכשיו, יותר מתמיד, אני יודעת שאין מצב בינינו...זאת סתם מעין פנטזיה שמעלה חיוך על שפתי

ומשהו שמעסיק אותי במהלך היום, האם הוא מסתכל, חושב, רוצה, האם הוא מודע לקיומי...

ולהיות מודע לקיומי זה דבר אחד, לרצות אותי זה דבר אחר לגמרי.

ואני כל כך רוצה את זה, כמו שמעולם לא רציתי, וזה נראה לי מגוחך!

אוף

 מגיע לי חופש!

שבוע הבא יהיה טיול שנתי.

אני לא יכולה שלא לקוות שמשהו אשכרה יקרה שם. =\

עריכה-

החלטתי (בפזיזות כרגיל) שאני לא אהיה טיפשה

ז"א שאני אתחיל להיות קצת יותר אגרסיבית...כוסאמק עם העולם הזה, חיים פעם אחת!

ואני פאקינג לא יכולה להוציא אותו מהראש גאדמט