כן... שוב פעם הדיכאון, הדילמות והמחשבות החזירו אותי לכאן.

דברים השתנו מאז הפעם האחרונה שכתבתי, התגייסתי לצהל.

כשהתגייסתי הגעתי חסר מוטביציה, הציבו אותי בתפקיד מיותר שעדיף אפילו לא לציין. עברתי תקופה של סבל ודיכאון רב, בחיים שלי לא האמנתי שאגיע ואהיה בהלם תרבות כמו שחוויתי. הרגשתי לא שייך כלל, רציתי להיקבר באדמה, בכיתי המון.

הגעתי לסדיר שלי, ועברתי הרבה קשיים, מלחמות ועבודה קשה על מנת להגיע לתנאים שאליהם שאפתי. ולמרות זאת אני לא נהנה, אני נמצא כל הזמן במחשבות האם הדרך הזאת והבועה הזאת שאני נמצא בה כרגע ובשלוש שנים הבאות היא הדרך הנכונה עבורי. יש לי דלת יציאה ואני כל הזמן נמצא בדילמה האם לפתוח אותה, ולהתחיל חיים שהם שונים מהשיגרה הישראלית, חיים בהם אוכל למצות את עצמי ולעשות משהו במקום לקום כל בוקר ולהרגיש כל כך מיותר, המוח שלי נמס.

ומצד שני, חושש שזה יהרוס את העתיד שלי, היחס שלי עם המשפחה והחברים. אני לא יודע עדיין מה הוא הדבר הנכון לעשות.

בעיקרון זה מה שמעסיק אותי רוב היום. כל השאר סתם רדוד ולא מעניין.