dreaming about the things that we could be

אחרי שלא הזמינו אותי.

נסיתי כל היום לארגן איכשהו להיפגש היום, ופשוט כולם סיננו.

העדיפו את זה על להגיד לא.

והוא בכלל לא מבין אותי, לא מצליח להבין עד כמה כל העניין הזה פוגע בי ,

כמה קשה לי שמבחינתם אני פשוט לא חלק,

פשוט לא.

הוא כנראה גם לא מבין, שעכשיו הוא יותר מעניין אותם ממני, 

ואני כבר לא יודעת מה לעשות, ואיך לנסות להחזיר הכל למה שהיה.

איך לגרום לחברים שלי לרצות שאני אהיה חלק.

וזה לא בא ממקום של שנאה, הם פשוט לא חושבים עליי,

פשוט כואב לי

ואני לא מצליחה לעצור את הדמעות

את לא קשורה 

תביני.