אז יצא שרפרפתי קצת על בלוגים בישראבלוג בניסיון להכיר בלוגים חדשים. אבל בסופו של דבר, רוב הבלוגים שהגעתי אליהם עוסקים בבנות שמנסות לרזות ואוכלות מסודר ובריא ומה שזה לא יהיה כדי להגיע ל"משקל המושלם". ואז נזכרתי בפרסומות נגד השמנת יתר שצצו לא מזמן, ובמה האנשים שאני מכירה אמרו עליהן.

את האמת? קצת מוזר לי שבזמן האחרון כולם מתעסקים הרבה יותר מדי בהשמנת יתר ומעודדים אנשים להרזות, בזמן שיכול להיות שהרזון הוא דווקא הלא-בריא מבין השניים. זה גם, עם כמה חולני שזה נשמע מצדי, קצת מצחיק אותי.

אני אסביר.

אנשים יותר מדי נצמדים לעניין הזה, של השמנת יתר. הם טוענים שזה מה שגורם לילדים להיכנס לדיכאון, שזה לא בריא, שהם עלולים לחלות. אבל למה אתם חושבים שילדים נכנסים לדיכאון? הם סתם מסתכלים במראה, חושבים שהם שמנים ומבינים שזה רע? לא! אתם אומרים להם שזה רע. אתם אומרים לנו שהשמנת יתר זה לא טוב, זה לא בריא, זה לא חכם, והם נכנסים לדיכאון מהפחד שהם לא כמו שצריך. אתם, או הקמפיין נגד השמנת יתר שהתרחש לא מזמן, גורמים לזה. הקמפיין אומר שזה לא טוב? החברה תלך אחריו.

אנשים אומרים שזה נכון, שהשמנת יתר באמת לא בריאה. הם אומרים שהשומן יכול לגרום לחולי, לדחייה, להרגשה רעה. אבל באמת, רוב האנשים היום שהקמפיין הזה טוען ששמנים הם ממש בסדר גמור. איך אפשר להאשים אותו בחברה שבה בהות כמו ג'ניפר לורנס החשבות שמנות? נכון, יש מקרים חריגים, של כל מני ילדים שאכלו יותר מדי ולא בריא ונפטרו. אבל לא להורים של ילדים כאלה הקמפיין הזה פונה. בפרסומות היה כתוב בפירוש- "1 מתוך 4 ילדים בישראל סובל מהשמנת יתר" (ושימו לב לשימוש במילה 'סובל'). מקרים חריגים כמו המקרה שציינתי קודם ממש לא מתרחשים ביחס כזה. הקמפיין הזה פנה להורי כל מי שטיפה יותר מלא ממה "שצריך", ממה "שמותר". תחשבו רגע מה הקמפיין הזה עשה לילדים. תחשבו רגע על ילד קצת יותר מלא מהחברים שלו, אחד השמנים בכיתה, שהולך ברחוב ורואה מודעה שאומרת שאם הוא שמן החיוך שלו קטן יותר. שאם הוא שמן הסיכויים שלו לחלות בזה וזה יותר גבוהים בככה וככה אחוזים. הוא יכול לחשוב שלא נורא, הוא לא ממש שמן, והפרסומות פונות לילדים שמנים במיוחד, ילדים בהשמנת יתר. אבל אז הוא יראה את המשפט שכתוב למטה- "1 מתוך 4 ילדים בישראל סובל מהשמנת יתר". חישוב פשוט- אם הוא הכי שמן בכיתה, הוא וודאי האחד הזה. והדבר הראשון שיעלה לאותו הילד בראש יהיה שהוא בטח סובל מהשמנת יתר, ושזה לא טוב. שהוא בטח סובל.

הפרסומות האלה, אם לא היו מורידים אותן בזמן, היו יכולות לגרום לכל-כך הרבה רע אצל ילדים שאני אפילו לא מסוגלת לחשוב על זה. למען האמת, אני בספק אם הן לא כבר פגעו בילדים מסויימים. הפרסומות האלה ממש באו ואמרו, "כל מי שטיפה יותר שמן ממבנה גוף של ברבי- אתה סובל! אתה תחלה! אתה תמות! אתה תיכנס לדיכאון!" ומה שמפעילי הקמפיין לא הבינו, ממש כמו שהורים לא מבינים כשהם אומרים למישהו שהוא לא יצליח בחיים כי הוא לא עשה מה שביקשו ממנו, ממש כמו שמורים לא מבינים כשהם מכריזים שאנחנו כבר בגיל ההתבגרות ועכשיו מאוד הגיוני שנתחיל להתעצבן על כולם וניקח הכל הרבה יותר קשה ממה שהוא באמת וממש כמו שהילדים בכיתה שלי לא מבינים כשהם חוזרים ואומרים לי "את בדיכאון את בדיכאון", הוא שרק העובדה שהם אומרים את זה היא זו שגורמת לזה באמת לקרות.

הילדים האלה, שעלולים להיפגע מהפרסומות, יכולים להיכנס למצב מאוד לא טוב של ניסיון לרזות. אבל כל העניין הזה של רזון התחיל עוד הרבה לפני זה, בלי שום קשר. אני רוצה לספר לכם קצת על עצמי. פעם היה לנו שיעור חברה בכיתה, בו המורה אמרה לנו לכתוב כל אחד על פתק מה אנחנו הכי פחות אוהבים בגוף שלנו, מה שהיינו רוצים לשפר. אחרי שערבבנו את הפתקים וקראנו את כולם, התברר שחצי כיתה כתבה שהיא רוצה להיות רזה יותר. שהיא שמנה מדי.

אני אומר לכם את האמת, רציתי לצרוח באותו הרגע. ממש, ממש רציתי לצרוח. אף-אחת מהבנות בכיתה שלי- ואני אומרת את זה בלב שלם- אף-אחת מהן לא שמנה. וגם המלאות יותר יחסית, ויש אולי שתיים כאלה- גם הן ממש, ממש בסדר. רציתי לצרוח. ולא כי הרגשתי שהן סתומות או משהו, לא כי חשבתי שהן לא מבינות- ברור, זה הגיוני, תמיד כולנו נרצה להיראות הכי טוב והכי בסדר שאפשר. רציתי לצרוח כי הייתי עושה המון כדי להיראות כמוהן.

אני לא שמנה, להפך. אתם מבינים, אני בתת-משקל. למה? אין לי מושג, ולא מעניין אותי. זה פשוט ככה. הנקודה היא, שלי יש אולי גוף רזה- אבל הוא לא בריא, ולהן יש גוף טיפה יותר מלא- אבל לפחות הוא בריא. אני הולכת פעם בארבעה חודשים לרופא שבודק אותי רק כדי לבדוק שהכל בסדר ושלא אחלה בהמוני מחלות קשות למינהן, אוכלת מסודר, בריא, כמו שאומרים לי ולפי חישובים רק כדי לא למות. בזמן שאני מתרוצצת ממקום למקום רק כדי להישאר בריאה, בנות אחרות- כדוגמת הבלוגריות שהזכרתי קודם- עומדות מול המראה והמשקל ובוכות, ואז עושות גם את מה שאני עושה- הולכות לרופא, אוכלות לפי מה שאומרים להן, לפי חישובים- אבל לא כדי להישאר בריאות, אלא פשוט כדי להיות יפות. אני לא כותבת את זה מתוך ביקורת- אני כותבת את זה מתוך גילוי לב, באופן הכי אמיתי שאפשר. זה מה שקורה בחוץ.

זה מרגיז אותי. זה פשוט מרגיז אותי, וגם מצחיק אותי בו-זמנית. זה נראה לי מוזר. זה נראה לי מוזר שאני רזה שעושה המון כדי להיות יותר שמנה, והן "שמנות" שעושות המון כדי להיות יותר רזות. לכל אחת המניעים שלה- אחת ממניעי בריאות, אחת ממניעי יופי, מודל חברתי. עכשיו, לפני הפעם הבאה שאתם באים אליי ומתרגזים על המחאה שלי נגד זה, טוענים שאין לי מה למחות כי יש לי גוף רזה- תחשבו לרגע מה יותר חשוב לכם. על צד אחד של המאזניים הבריאות שלכם, ועל הצד השני המודל החברתי.

הפרסומות האלה ירדו מזמן, נכון. אבל במקומן שמו שלטים שאומרים- "עכשיו זה רק בידיים שלכם", או במילים אחרות- "אל תשכחו את זה. אל תשכחו את זה. אל תשכחו את זה". כולם חושבים שזה די מגניב, מה שהם תלו. אני חושבת שלא. אתם יודעים, היה שם משהו אחר לפני. היו שם פרסומות זוועתיות שאני משוכנעת שפגעו בהמוני ילדים. בי הן פגעו, ואני בכלל לא בהשמנת יתר. הייתי עושה המון כדי להיות בהשמנת יתר, אם זו ההגדרה שלהם אליה. כן. כי אולי זה לא הכי יפה בעולם- אבל לפחות זה בריא. לפחות עם גוף כזה לא אהיה בסכנה. הפרסומות החדשות ששמו גורמות לי לפלאשבק בכל פעם שאני עוברת על פניהן. הן מזכירות לי את מה שהיה שם קודם, צורבות במוחי את התמונות והמשפטים שרציתי לשכוח. תראו מה קורה עכשיו. ילדים מלאים, שמנים, הולכים ברחוב ורואים את המשפט הזה, שאומר להם שהכל בידיים שלהם. זה תלוי רק בהם- או לרזות, או למות. המשפט הזה, הוא יותר מוחץ אפילו מהפרסומות שהיו שם קודם. מהן עוד היינו יכולים להתעלם. המשפט הזה? ילדים עוד ילכו בגללו וינסו לרזות, ינסו לא למות. הם הכי שמנים בכיתה? הם כנראה בהשמנת יתר. הם בהשמנת יתר? הם הולכים למות. הם לא יפנו לרופא, הילדים האלה. הם יפעלו על דעת עצמם.