החלטתי להשתדל לעשות דברים רק מתוך אהבה, ולא לפחד שאני לא אעשה את כל מה שצריך להסספיק.
למשל - אתמול בבוקר רציתי לתלות כביסה כי מישהו בבית מעיר אם לא תולים את הכביסה וזה מעצבן אותי.
ואז אמרתי לעצמי שאני לא אעשה דברים מתוך פחד.
אחרי כשעה מצאתי את עצמי באמת רוצה ונהנית לתלות כביסה, ושרתי לעצמי שיר אפילו. ממש תליתי את זה מתוך אהבה למה שאני עושה.
מסקנה - הכביסה, והעובדה שהיא תלויה היא לא העניין. יש הבדל גדול מאוד בין כביסה שנתלתה מתוך פחד לבין כביסה שנתלתה מתוך אהבה. אפילו שלא כל כך רואים את זה במבט ראשון.
והיה לי עוד מקרה כזה. פעם עשיתי בייביסיטר לשתי תאומות חמודות וקטנטנות, ובסוף הצלחנו לבלגן את כל החדר, ואז היה לי בראש להגיד להם "אמא תכעס אם לא נסדר"
ואז אמרתי לעצמי שאני לא מכירה את אמא שלהן אז למה שאני סתם אגיד עליה דברים?
אז אמרתי להן "איך אמא תשמח אם נסדר הכל!" ובאמת סידרנו והיה כיף וכשאמא שלהן חזרה היא אמרה שהן נראות מאושרות...
ככה שגם אם מסדרים משהו מתוך פחד וגם אם מסדרים משהו מתוך אהבה זה נראה אותו דבר, אבל זה לא.
דברים אחרים מסביבו לא נראים אותו דבר.
זה כמו מגנט מושך ומגנט דוחה, שיכולים להראות אותו דבר, אבל חתיכות הברזל הקטנות שמסביבן לא נראות אותו דבר - אלה צמודות אליו ואלה מתרחקות ממנו. חתיכות הברזל הקטנות שמסביבו הם העדים האמיתיים למה שיש פה, ולא המראה של אותו הדבר כשלעצמו.
אם אתם רוצים לדעת את האמת על משהו - תסתכלו לא עליו, אלא על הדברים המקיפים אותו. הם הם העדים האמיתיים.
כינוי:
yaelilu
בבלוג זה
בכל הבלוגים
